25/03/2026
אתמול זה הגיע גם אליי. חוויתי בגופי ובאוזניי מה זו נפילת טיל 150 מטר מהבית. אני שומעת מאנשים בשכו שהם לא ממש “חזרו לעצמם”.
הדריכות נשארת.
השינה לא אותו דבר.
הגוף מתוח, גם כשכבר שקט.
אם זה מוכר לכם אתם לא לבד וזו תגובה טבעית למצב לא טבעי.
מה בעצם קורה לנו?
כשאנחנו חווים איום, הגוף נכנס למצב הישרדות.
אבל לפעמים — גם אחרי שהאירוע נגמר,
המערכת ממשיכה לפעול כאילו הסכנה עדיין כאן.
אז איך אפשר לעזור לעצמנו?
יש דרכים עדינות ואפקטיביות לעבד את החוויה:
• לדבר על מה שקרה – ולבנות לעצמנו סיפור שלם וברור
• לעבוד עם הגוף – לשחרר מתח שנשאר בפנים
• לשנות את האופן שבו הזיכרון נשמר – כדי שלא יפעיל אותנו שוב ושוב
דבר אחד חשוב במיוחד:
לא להישאר עם זה לבד.שיחה, תמיכה, ואפילו רק מישהו שמקשיב יכול להיות מאד משמעותי.
מה כן יכול לעזור ביום-יום?
• תנועה קלה (הליכה, מתיחות)
• נשימה עמוקה
• רגעים של שקט (גם כמה דקות ביום)
חשוב לי שתדעו טראומה היא לא חולשה.
זו תגובה אנושית למצב קיצוני.
ועם ליווי נכון — אפשר לחזור להרגיש בטוחים, רגועים ובשליטה.
קצת עליי
עובדת סוציאלית קלינית (MSW),
Trainer Master ב-NLP, מטפלת בחוויה סומטית, רייקי, קינסיולוגיה וטיפול פסיכותרפי קצר מועד.
מלווה אנשים בעיבוד טראומה, חרדה ומשברי חיים —
ברגישות ובקצב שמתאים להם. וגם מתאמת טיפול בסל שיקום.
אם זה נוגע בך — אפשר לכתוב לי בפרטי. לינק לאתר ופרטי הנייד בתגובה ראשונה
