13/06/2019
מספרת אנשים....
סיפורים מהקליניקה
היא נראית מעולה, חטובה ומלאת חיים בשנות הארבעים לחייה. ילדים יש. מוכשרת כל כך, ידי פלא שמפסלות ומציירות . אני בטוחה שהיא קוטלת גברים, נשים, ילדים והחיים עצמם. אבל עם הזמן מתגלה הסיפור שלה. כשהוא בתוך חייה היא מתמסרת לאהבה הזו ופורחת לה. כשהוא יוצא מחייה, וזה קורה אחת לכמה זמן, היא נהיית חסרת כוחות וימיה נמתחים בתוך דיכאון קל וחוסר מעש. "אין לי כוחות לעשות כלום כשהוא לא איתי". בחרה בגבר כריזמטי, עוטף, כזה שצריך לידו אישה מעריצה שתאמין שהוא זה שירפא את כל פצעיה. היא רק צריכה להסכים להיות שם חצי קלאצ'. הנוסחא הזו מתאימה גם לה, היא מרגישה כל פעם מחדש כאישה שעליה לא ניתן לוותר, היא מרגישה כל פעם מחדש את ריגוש הכיבוש לצד כאב הפרידה. חיים בנליים של "פשוט חיים " כנראה לא מספיק טובים עבורה. הוא גם לא זמין להיות בן זוג של חיים יחד באופן מלא.. שזה גם חלק מהסיפור. . הנוסחה שלה ביחסים זוגיים בנויה משני חלקים: 1. חוזרים נפרדים ובדרך מרוויחים המון ריגוש כי קביעות היא הרגל ושיעמום 2. אני שווה רק כשהוא בסביבה.
שנים היא מסכימה להפקיד את כוח החיים שלה בידי... גבר. מאמינה שהיא עצמה קיימת וראויה רק כשהוא שם. אשכרה הסכימה ללכת לחשבון של "כוחות הנפש" שלה ולבצע העברה בנקאית לחשבון שלו...העבירה לו קרדיט ישירות לחשבון האישי....כן נכון הוא נורא כריזמטי הוא גורם לה להאמין שכשהיא איתו הוא יחצוב הרים למענה. היא מאמינה כי זה כיף להאמין שיש בעולם מישהו שאני כל כך חשובה לו...זה כמו סם. זו תחושה נפלאה להאמין שיש מחוץ לנו כח כלשהוא שישחרר אותנו מלהתאמץ בעצמנו (זה הרי קרה לכולנו קצת בילדות עם הורינו). מפחיד להתאמץ ולאתגר את עצמנו בלי להיות בטוחים שנזכה לתמורה. אבל כשהוא לא בתמונה הנפילה כל כך קשה. זה כמו ללכת לחדר כושר ומישהו מרים יחד אתכם את המשקולת בזמן האימון וברגע שהוא עוזב את המשקולת, היא נופלת עליכם. כואב .
עם הזמן היא מבינה שהרווחים שלה מהיחסים נהיו שוליים....הנפילות בכל פעם נהיות קשות יותר, האשליה של "הוא יום אחד יחזור ונהיה ביחד בלי להיפרד ונחיה כמו באגדות באושר ועושר" מתנפצת שוב אבל חזק מאי פעם. אני תוהה אם היא בשלה להחזיר אליה את הכוח שנתנה לו. התובנה הזו "שאין לה יותר רווחים בסיפור הזה" , לתובנה הזו ייחלתי שתגיע.
"מה עושים עכשיו?", היא שואלת אותי. "איך אני משחררת את הכוח שלי ומחזירה אלי?
הם תמיד שואלים אותי אחרי שהאסימון הגדול יורד אז איך? שאלת האיך היא מלכודת, אני כבר יודעת לא להיכנס לשם ולנסות לענות. כבר למדתי שמי ששואל אותי איך מצפה לתשובת "עשה ואל תעשה"
"כשתרצי מספיק ולא תראי בעיניים מרוב שאת רוצה בטובתך, מרוב שאת מבינה שאת זו שחייבת להרים את עצמך ולא אף אחד אחר אז זה פשוט יקרה מעצמו בצעדים קטנים. כל יום הישג קטנטן אחד" ובלי לרדת על עצמך ותצטרכי גם להיות סבלנית לעצמך ולאהוב את הדרך חזרה אלייך