16/09/2025
איך פגישה לילית אחת הצילה את אחת החברות הגדולות בארצות הברית: על ניהול מעברים
ברנדון בושארד בספר high performance habits מספר שב 01:30 בלילה צלצל אצלו הטלפון. הוא ענה מתוך שינה ודיבר אתו בשקט מנכ"ל של אחת החברות הגדולות בארה"ב, שם שמוכר כמעט בכל בית אמריקאי.
"אני לא מכיר אותך", הוא אמר לו, "סליחה על השעה המוזרה, אבל זה עניין של חיים ומוות. תהיה מוכן לבוא אלי עכשיו?"
ברנדון התלבט ואז ענה "כן".
"תסתכל מהחלון" המשיך המנכ"ל, "מחכה לך לימוזינה בחוץ. היא תיקח אותך למטוס פרטי שכבר מחכה לך".
אחרי טיסה של כמה שעות הוא מגיע למשרדים של החברה ומובל על ידי העוזרת האישית אליו למשרד.
כשהדלתות נסגרו ברנדון כבר התפוצץ מסקרנות.
"אני פוגע בחברה שלי", התחיל המנכ"ל בלי שום המתנות, "זאת יכולה להראות לך בעיה אישית, אבל אם אני אמשיך ככה עשרות אלפי משפחות פשוט יהיו בלי עבודה".
ברנדון התקרב לשולחן כדי להקשיב טוב יותר.
"אני לא יודע מה קורה לי בשבועות האחרונות. פשוט איבדתי את החדות שלי. אני כבר לא ממש בפוקוס. פתאום אני לא מגיב חכם לאנשים וכל מה שבא לי זה שהם רק ילכו. בישיבות אני כבר לא מביא את הערך מוסף שלי. אתה צריך להבין, נפילה שלנו תשפיע על כל הכלכלה בארה"ב וזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לך".
ברנדון הקשיב בריכוז. ואחרי כמה שניות של שקט אמר "תראה, אין לי קסמים. זה דורש יותר מפגישה אחת. נצטרך לשבת ביחד ולהבין מה קורה טוב יותר."
כשהוא ראה את הפנים של המנכ"ל מתעוותות בצער הוא הוסיף: "יש לי כן משהוא אחד שאני רוצה שתתחיל לעשות עד הפגישה הבאה. אולי זה יועיל. זה נקראה "ניהול מעברים". בכל מעבר משמעותי, בין ישיבות או בין פגישות משמעותיות אני רוצה שתשקיע שתי דקות".
המנכ"ל חייך. "אין לי שתי דקות. ממש כל דקה שלי מתוכננת."
"מה אתה עושה מיד בסיום ישיבה בדרך כלל?" שאל ברנדון
"עונה בזריזות להודעות דחופות, חוזר לטלפונים ומטפל בדברים הבוערים ומיד רץ לישיבה הבאה" ענה המנכ"ל.
"ועל מה אתה חושב בישיבה הבאה?"
"מיליון דברים רצים לי בראש," הוא נאנח" "בעיקר כל מה שלא טיפלתי בו... וגם המשך הלו"ז ועל כל הבעיות שלנו."
ברנדון הביט בו והטה את הראש "איך אתה מצפה להיות חד בישיבה אם אתה בכלל לא יושב בה? בפועל רק אחוזים בודדים מהתודעה שלך מוקדשים באמת למה שאתה עושה."
המנכ"ל לא נראה מתרשם במיוחד. היה ברור שאת זה הוא כבר ידע. "אז מה הכלי?" הוא שאל.
"רגע לפני ישיבה משמעותית, תשב עם הרגליים על הרצפה, תעצום עניים ותתמקד בנשימה. אחרי חצי דקה תשאל את עצמך את מה אני משחרר? איזה דאגות? איזה מחשבות?. לאחר מכן תשאל "מה אני רוצה שיקרה בישיבה הקרובה" וממש תדמיין את זה. בשלב האחרון תשאל את עצמך מי אני אהיה כדי שזה באמת יקרה."
"זה נשמע מעניין". ענה המנכ"ל. במונחים של נימוס אמריקאי זה בדרך כלל אומר שהוא ממש לא התרשם.
הם נפרדו בלחיצת יד קרה ולברנדון היה ברור שהם לא יפגשו שוב. המנכ"ל לא בדיוק התלהב ממנו. בטיסה חזרה האור כבר התחיל לעלות ותחושת פספוס מילאה אותו.
אבל באותו הלילה מייל מהמנכ"ל חיכה לו בתיבת הדואר הנכנס:
"ברנדון היקר,
אין לי מילים לאודות לך. אני מרגיש שהצלת אותי. כשיצאת הייתי מאוד מאוכזב, אבל החלטתי לנסות פשוט מתוך ייאוש. מעבר לזה שהיום הזה היה אחד הימים הכי אפקטיבי שלי, יישמתי את זה גם בכניסה הביתה. לרגע עצרתי במכונית ועשיתי את ניהול המעברים. שחררתי את התסכולים והקושי של היום, אבל בעיקר שחררתי את זה שכולם יודעים בבית שאין לי זמן אליהם. את זה שבפועל אני יודע שגם אשתי וגם הילדים ויתרו עלי. אז נשמתי כמו שהסברת לי ושאלתי מה אני רוצה. דמיינתי את עצמי פשוט נהנה עם הילדים. שאלתי מי אני צריך להיות בשביל זה והחלטתי להתמקד רק בהם בשעה הקרובה. נכנסתי עם זה הביתה וחיכיתי להתעלמות הרגילה שלהם. אבל כשנכנסתי ביקשתי מהם חיבוק ופשוט דיברתי איתם. אחרי כמה דקות. הם הציעו לי לשחק איתם. אחרי רבע שעה גם אשתי הצטרפה והבנתי שמזמן לא נהנו ביחד כל כך.
ישבתי בסיום הערב הזה לכתוב לך תודה. גם אם זה כל מה שיצא לי מהפגישה איתך, כבר זה היה שווה. מצפה שנפגש ממש בקרוב."
את הסיפור הזה והכלי המעולה הזה שמעתי מליאור גרוס בראיון לפודקאסט "עולם חדש מופלא". זה סיפור וכלי שאני אישית מיישם וגם מפיץ בשמו מאז. במשך היום אני מזגזג בין הרצאות לארגונים, מחקר מדעי, תהליכים עם ארגונים, הוראה באקדמיה, כתיבת ספרים ועוד. ניהול מעברים מעלה את רמת החדות ואת היכולת שלי להתרכז במה שאני עוסק בו ממש עכשיו.
ממליץ לכם לנסות ולהיות מופתעים מכמה הוא משפיע על האפקטיביות שלנו.
