16/11/2025
ביום שבת בבוקר היחסית מאוחר, היותה לי שעה פנויה כי ג׳ודי קצת חולה והחליט לשנו״ב למרות שכבר גדל מספיק כדי לישון שנת בוקר. הוא גם בדיוק התחיל להגיד היום ״כן״. אז הדלקתי את המחשב ואת המבער על לבנדר ותפוז ועד שהמסך נדלק כבר שכחתי למה הדלקתי אותו ומה רציתי לסיים שם. היתה בחוץ שמש חורפית כזו שזו התאורה הכי יפה בעולם בעיניי, וכשמגיע החורף ואיתו האפקט הזה של האור, אני נהיית יותר יצירתית, סיכוי טוב שצץ לי בראש במן הזה ״פרוייקט״ אחר והריכוז הסתיים. התרכזתי לרגע על בקלמנטינה הזו שהסתכלה עליי בשקט שכנראה השרה עלייה הבודהה החייכן הזה שלצידה והאמת היא שאין לי מושג איך היא הגיעה לשם, אולי בזכותי… יצירתית בחורף.
לא קילפתי אותה, כי קלמנטינה וקפה לא עובדים לי יחד, אבל נזכרתי שוב במה שאני תמיד מלמדת נשים בקליניקה — שהגוף שלנו עובד בגלים. בחורף, כשהאור רך יותר והכל קצת מאט, גם אנחנו נכנסות לאיזשהו מוד אחר. עמוק, שקט יותר.
לפעמים זה השלב שבו היצירתיות מתעוררת, אבל גם העייפות שלנו, הרבה פחות אור שמש…. יש רצון להתכנס, אבל גם צורך בחיזוק ותנועה. בחדר החמים בקליניקה אנחנו עוצרות לרגע הכל, ונטענות מחדש. כנראה שנדליק מוקסה מחממת שמחממת גם מבפנים, בדיקור נחזק קצת את השורשים והבסיס. כי לפעמים החורף מביא איתו גם חוסר יציבות ועייפות, וגם המון יצירתיות ופריימים יפים של של פריחה ושלכת יחד שמצטלמים יפה. המסך של המחשב עדיין לא נתן לי שום רמז ללמה הדלקתי אותו. אבל הבנתי שזה רגע לעצור ולסיים את הקפה בשקט.
