אילת ברק - טיפול בבישול - Culinary Art Therapy

10/11/2025

כמה התרגשות בשבוע אחד ❤️
השבוע פתחנו את שנת הלימודים בתוכניות הלימודים שלנו בקריה האקדמית אונו.

אתמול כבר פגשתי חלק מהסטודנטים ולאורך השבוע אפגוש את כולם בקורסים השונים.
עם הסטודנטים בשנה ב' ו ג' בתוכנית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות עם תעודת מדריך בישול טיפולי התחבקנו בשמחה אחרי חופשת הקיץ. אני מחכה להם בסמינריון אוכלים ת'ראש ובקבוצת ההדרכה לפרקטיקום.
את הסטודנטים החדשים בשנה א' נכיר לאט לאט. בחמישי אחכה להם בקורס בואו בואו לשולחן (שהוא מבוא היסטורי חברתי תרבותי ופוליטי למרחב המטבח).

ביום רביעי יש לנו מנה טעימה במיוחד, עם הפתיחה של תוכנית הלימודים בטיפול בבישול לאנשי טיפול.
כאן אנו פוגשות מטפלות ומטפלים מנוסות (עוסים, מרפאות בעיסוק, דיאטניות, מטפלות באמנות ופסיכולוגיות) שרוצות להרחיב את הכלים שלהן.ם, להכנס למטבח עם מטופלים וליצור שפה חדשה. יש לנו עוד מקום פנוי אחד. אם את מטפלת עם נסיון וגילית אותנו רק עכשיו, בואי, תצטרפי אלינו.

בנו לנו מטבח חדש, מושקע ומפנק עם חלונות ואור נעים. עוד רגע כל הקומה תוצף בריחות וניחוחות הבישול והאפיה.

גם הצוות שלנו התרחב השנה. לצד המרצות הוותיקות שמלוות את תוכניות הלימודים מתחילת הדרך, הצטרפו איש ונשות צוות נוספים שמנחים קורסים תיאורטיים ומפגשים במטבח. הכי מרגש לראות איך הן דואגות זו לזו, מפרגנות, מגבות, מטפחות את המצטרפים ובעיקר מסורות לסטודנטים ומגדלות דור חדש של נשות ואנשי מקצוע. משפחה מורחבת הכי טובה מה יש.

יהיה עמוס, שוקק, טעים (לא תמיד) קשה לעיתים ומלא מלא תחושת עשיה ומשמעות. יאללה... למטבח.

03/09/2025

לפני כמה שבועות התארחתי בפודקאסט אמיצות מן הכלל על אוכל, בישול, אלימות וטיפול.
איך כל זה קשור לאמא שלי ולפטרוזיליה? Well , תצטרכו להקשיב לפרק ולגלות.

לא על הלחם לבדו – שיחה מנחמת ומלאת טעם, עם ד”ר איילת ברק נחום – עו”ס, מטפלת בבישול, ראש התכנית לטיפול בבישול בסמינר הקיבוצים ובקרייה האקדמית אונו, על טיפול בבישול, מ....

26/08/2025

עוד רגע תתחיל שנת הלימודים ואחריה יגיע גם "אחרי החגים"... בשדרות, בצפון, בירושלים, בעוטף ובמרכז אנחנו מוצפות בפניות חיפוש למטפלים בבישול.
אם אתן.ם מטפלות.ים מוסמכות.ים ( עוס, פסיכולוגים, מטפלים באמנות, מרפאות בעיסוק או דיאטנים) ומרגישות שהמטבח הטיפולי קורא לכן, אני מזמינה אתכן.ם ללמוד איתנו ולהצטרף למשפחה.
התוכנית הותיקה שלנו עברה השנה שידרוג משמעותי, הרחבה והעמקה. היא כוללת מודלים של טראומה וחוסן ופרקטיקום מונחה. נותרו מקומות פנויים אחרונים.
https://ceu.ono.ac.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%9b%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%98%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9d-2/

12/08/2025

רעב
רעב הוא דחף ביולוגי שתפקידו לשמור חיים. מי שלא אוכל מת. למימדים הביולוגיים שלו נקשרת גם חוויה רגשית.
כאשר תינוק חש רעב, המצוקה הפיזית שהוא חווה מייצרת גם חרדה. חרדה של אי קיום. התינוק קורא בבכי להוריו, הם מאכילים אותו, מערסלים אותו, מחזירים לו את תחושת גופו המוגן, הוא מריח אותם שומע את קולם המוכר. הרעב נרגע ואיתו שוכחת גם החרדה. האירוע הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בינקות והוא למעשה בונה את דפוסי הקשר, את חוויית ההתקשרות הבטוחה, את היכולת לתת אמון.

הזנה, פיזית ורגשית היא קשר. תמיד.

הרעבה היא סוג של התעללות בצורתה האכזרית ביותר, היא פוגעת, כאמור, במורעב אבל היא מכלה את נפשו של המרעיב לא פחות. כי העסק הזה הוא דו כיווני, מי שמזין מחזק קשרים, אמון ובטחון ומי שמונע אוכל מערער את אותן תשתיות. גם עבור עצמו.
ככל שמתרבות תמונות ההרס והרעב של המלחמה הזו נהרסים הקשרים שלנו עם שאר העולם, הקשרים החברתיים בתוכינו, הסולידריות.

הרעבה היא פגיעה מכוונת בתשתיות של קשר אנושי נפשי בסיסי והיא מסוכנת. גם פיזית, כמובן, אבל גם נפשית. לכולם!

איך קרה שהרעבה הפכה לנשק לגיטימי במלחמה הזו?

ראינו את התמונות של אביתר ורום. החטופים שלנו מורעבים למוות על ידי חמאס, אירגון טרור שמתעלל בהם וגם בעזתים. על חמאס אין לי אחריות וגם לא שליטה. על המדינה שלי יש לי אחריות ועוד איך!

אם כבשנו את מרבית הרצועה (וכך אכן עשינו) אז אנחנו אחראים על האוכלוסיה שם. אנחנו אחראים להזין אותם! אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו. כשנח לנו אז כבשנו וכשלא נח לנו פתאום חמאס אחראי? מורשת ביבי, להיות אחראי סלקטיבית איפה שנח לו (רק על הצלחות, לרוב לא שלו) ולא לקחת שום אחריות על כשלים ומחדלים היא לא המורשת של המדינה שלי. אסור שתהיה.

אפשר לכעוס על העזתים ולהאשים אותם עד מחר. מרגע שכבשנו אותם אנחנו אחראיים עליהם ובשום פנים ואופן לא יכולים להרעיב אותם. גם בשבילם כמובן אבל גם בשבילנו. כדי שהיכולת שלנו להיות אנושיים תשרוד, כדי לשקם את האמון שלנו בעולם ולגדל את ילדינו בהתקשרות בטוחה ובצלם אנוש.

אני קוראת לכל מי שעוסק באוכל למחייתו, למסעדנים, בעלי קייטרינג, מנחי סדנאות הסיורים קולינאריים, קונדיטורים, יצרנים מכל הסוגים ובראש ובראשונה לאחיותי ואחי מטפלות ומטפלים בבישול, להצטרף למחאה.
מי שהמטבח הוא מרחב הפעולה שלהם, שהם מזינים אחרים כחלק מהוויתם ותפיסת עולמם המקצועית, שהזנה פיזית ורגשית מספקת להם משמעות, לא יכול לשתף פעולה עם המשך המלחמה. לא יכול לתת לחטופים להמשיך לרעוב למוות ולא יכול להסיט את מבטו מילדים, נשים זקנים וגברים עזתים רעבים.

צריך לעצור את המלחמה הזו!

אני שובתת ביום ראשון ואני מזמינה אנשי אוכל להצטרף לשביתה ולקחת חלק פעיל במחאה.