09/11/2023
״כתבי את, אני אוהבת לקרוא את המילים שלך. יש בהן חמלה מערסלת.״
היא אמרה לי כך, והרגשתי שהיקום דוחף אותי לעוד פרק בספר של חיי.
עושה תשובה.
כל מה שידעתי על יהדות, שהיא דת.
דת שיש לה המון סממנים חיצוניים.
דת שיש בצידה דרישה וציווי.
כשהייתי ילדה, התבוננתי מדי מערכת בחירות בחברה׳ של מפלגות דתיות, הן שוחחו ושכנעו ואפילו הפחידו.
זה הרחיק אותי.
ואני, את ספר התורה חיבקתי,
מתחת לבית שחיי השמאלי נשאתי אותו בגאון.
לבשתי חצאית וככה הסתובבתי.
ברבות הימים בחרתי למרוד,
משהו בתוכי דחף אותי הלאה מקיום מצוות,
ומאיומי הפחדות הדת.
זה הרחיק אותי.
והימים והחודשים והשנים סטרו לי שוב ושוב ושוב.
סטרו לי עד שנפלתי על ברכיי ונכנעתי לאלוהיי,
אלוהיי שמחוצה לי.
התפללתי - אליו
התחננתי - אליו
כמקבצת נדבות.
״עשה לי.. בבקשה, תן לי.. בבקשה…״
חלפו השנים
והיקום הרים אותי והפיל אותי על ברכיי עוד ושוב
ואני, לא הבנתי מה עוללתי בחיי שכל זה מגיע לי.
קורבנית של אלוהים.
״למה זה מגיע לי כל זה?!״
עד רגע התפכחות אחד שבו התחלתי לבקש -
״תראה לי אותך״
״סמן לי שאתה איתי״
״אותת לי״
והכל הגיע בזמנו, ניסים גלויים ברוך וברוך שמו ושמו אחד - הוא אהבה.
וחולפות השנים,
המלחמה הגיעה - ואיתה ירדו הבנות משמעותיות.
תמיד היית בי, בתוכי.
הייתי צריכה את כל השנים, ועודני זקוקה להן - כדי להעמיק בנוכחות האלוקית התמידית בכל.
כל הסטירות, כל המכות, כל הנפילות כולן - מאהבתך אלי הן.
לימדו אותי ליפול ולקום ליפול ולקום.
מהר יותר ויותר בכל פעם.
לימדו אותי שכל מה שיש הוא - כעת.
לימדו אותי שגשמי נעים ונוח מדיי - גורם לקיפאון על השמרים, לניוון, לפאסיביות.
לימדו אותי שהקבוע ביותר - הוא ההשתנות.
שכל מה שיש הוא תנועה,
הוא מה יש עכשיו
מה יש עכשיו
מה יש עכשיו….
לימדו אותי להציב גבולות,
לכבד עצמי
לאהוב אותי
כי כשיש אותי לעצמי, יש אותי לאחרים גם.
לימדו אותי שהקושי יש בו תשובה,
שמשיח בן דוד הוא השיבה להכרה הטהורה.
לימדו אותי שאפשר בהחלט לחוש עצב וגעגוע עמוקים, שורשיים, מליבת קיומי - ובו זמנית לשמוח, להיות שלווה ונינוחה.
לימדו אותי לתת
ולקבל
ולתת
ולקבל
לימדו אותי - שמגיע לי, שזו זכותי,
שגן עדן הוא כאן ועכשיו
וגם הוא - תודעה שעיקרה הודיה.
שגם בגן עדן יש כאב, השאלה איך נתמיר אותו ולאיזה כיוון.
האם לפגיעה או לאהבה.
צירים,
תעלת לידה,
חווה העולם.
כאב עצום,
ובקצה - לידה מחדש.
בעזרת השם יתברך שבי ומחוצה לי,
שסובב אותי ואותך -
תודעת הישרדות נכחדת.
ובמקומה הוויה יודעת כל, בטוחה.
שאני תמיד שמורה בטוחה ומוגנת.
שתמיד יש הכל מכל וכל.
שהכל אהבה,
ורטט עדין של אור.
מי ייתן וניזכר כולנו.
אז משיח בן דוד חי וקיים -
מן הפנים אל החוץ.
בתשובה שלמה.
ממני,
מיטל סאטיה
❤️