24/06/2025
בשבוע שעבר נאמר על אזרחי ישראל במרחבים המוגנים שהם חיילים ללא מדים ושיש להם תפקיד חשוב ומכריע ושהם מגלים חוסן וכוח עמידה (למיטב זכרוני, אבי בניהו בערוץ 12)
זה היה מרגש מאד ואף מרענן שמעריכים את העורף שהפך לחזית, את מחוסרי השינה ואת מחוסרי העבודה והשגרה וגם את מחוסרי הבית שאוכלים חצץ ומגלים חוסן אישי וקולקטיבי ושומרים על תקווה למרות מלחמה שזורמת ומתגלגלת לעוד מלחמה ולעוד מלחמה...
אבל מהו חוסן אמיתי בחיים, האם לעמוד איתן או אולי לזרום איתן?
בעיניי חוסן הוא יותר כמו נהר ופחות כמו סלע. משום מה רובנו חושבים "איתן כמו סלע" ולא "נהר איתן".
ומשום מה נוטים לזהות יותר חוסן ונחישות במה שקוראים "כוח עמידה", כמו בסלע העומד ואינו נשחק ומשתנה, ופחות בנהר שממשיך לזרום בנוף משתנה.
"כוח העמידה" משדר יותר פסיביות, כמו תקיעות במקום וספיגת מכות הגורל. במציאות של שינוי תמידי ואי-ודאות, אולי עדיף להיות בעלי כוח זרימה.
בזרימתו, הנהר מגלה גמישות רבה ומשתנה לא בגלל שהוא חייב, אלא בגלל שהוא מוכן בכל עת להגיב בהשתנות וכך להישאר מה שהוא - נהר איתן ומתגבר. בכל עיקול פוגש הוא מציאות חדשה שמפתיעה אותו ומחליט במהרה איך להגיב הלאה. וכך זורם לו ותמיד מוצא דרך. דרך להתגבר ולא רק להישמר...
אבי בניהו - Avi Bnayahu
