31/08/2025
האם גם את.ה מרגיש.ה בור של חסר לא מוסבר, עמוק בהוויה שלך?
אם כן הפוסט הזה הוא עבורך.
כי בחיים כמו באמנות המהות של מי שאנחנו בלידתינו, מתחילה מנקודה אמצעית ריקה בסביבה של אי ידיעה.
בין אותה נקודה ריקה לאין סוף מתחילה להווצר חווית החיים.
חווית החיים היא חותם של חוויות חושיות. החושים קולטים גירויים חזותיים, תחושתיים, צלילים, חווית במרחב העוברות עיבוד ויוצרות צורות ותכנים.
בקבלה היהודית, החותם החושי מצטייר כשתי אפשרויות: צורה - נקראת "כלי" ותוכן - נקרא "אור".
החוייות החושיות יוצרות, סביב הנקודה הריקה, את התפיסה ש: "יש פה משהו".
ככל שאנחנו גדלים תשומת הלב שלנו מטיילת בין מה שיש ומפסיקה לשהות באי ידיעה.
כלומר האי ידיעה מתרחק מהנקודה הריקה, עד שהוא לכאורע נשכח ואנחנו מאבדים את המיומנות לשהות בו. ואת החיבור השלם שלהם.
אנשים יוצרים לא מאבדים את הערוץ המקשר לנקודה הריקה. כמו כל האנשים הם שוכחים איך לשהות בה וכל עוד לא תרגלו וחידשו את השהות בנקודה הריקה היא מייצרת "קול קורא" בצורה של בור ריק, עצב, תחושה של חוסר שייכות או חסר לא מוסבר.
למה כל כך חשוב לשהות באי ידיעה?
- כי השורש, המקור של העושר והאושר הפנימיים טמון עמוק בנקודה הריקה ובמרחב אי הידיעה.
- האמונה בעצמך ובקיום, מתחילה עמוק בנקודה הריקה ובשהייה באי ידיעה.
- רפואה, למידה וצמיחה רוחנית מונעות מהנקודה הריקה המוקפת באי ידיעה.
- היצירה היא מעיין הנובע מנקודה אמצעית ריקה המסובבת באי ידיעה.
- הצורות והאור נובעות כהשראה מהנקודה האמצעית ואי הידיעה.
הן הלבוש הנחזה בדמיון החזותי ונשמע בדמיון השמיעתי. מרגע שהדימוי קיים בנו ברמה של צורה, צליל, תחושה או תובנה נוצרת בנו השתוקקות לתולדה בעולם הגשמי.
- מהות החיים מתוך אי-ידיעה שונה מאוד מהתרבות המערבית המלמדת אותנו להסב תשומת לב למציאות הגשמית ולמצוא מילוי לחסרים רק באמצעות הגשמי.
- אבדן החשק, המוטיבציה, הרצון, ההשראה נובעים מכך ששכחנו איך להגיע למקור. לנקודה האמצעית ולשהות רגועה באי ידיעה. שכחנו למצוא מילוי מתוך השפע הגלום בנקודה האמצעית שנחווית בפנימיות כריקה, רק כי אין לחושים יכולת להשיג את המלוי שנובע ממנה.
התפיסה של המרחב הגשמי דומה במידה רבה למשטח עליו אנחנו מציירים ציור באמצעות החושים, שהם התכנים, הצבעים, הקצב, הצליל, התוכן.
והמחשבה, הרגש והיכולת הם המכחול.
אנחנו מתבטאים בשפות שונות: שפת הגוף, מחשבה ודיבור, רגש והתנהגות (acting out), יצירה צלילית, שמיעתית או תחושתית טעם ריח או מגע במרחב.
במציאות הגשמית האי ידיעה מקבל כינויים חדשים: אען, כלום, ריק, הלא מודע, חושך, פחד... והביטוי שלנו מתרחש במרחב ה"יש" ובו אנחנו נאחזים....
אף ששכחנו את הדרך, האי ידיעה והנקודה האמצעית הן עדין המקור להזנה. הם "מעיין הישועה" הם המקור של היכולת שלנו.
נותרת השתוקקות או פחד להיות באי ידיעה, במעקב אחר הפעימה הנושמת תוך מיקוד בנקודה אמצעית ריקה כי רק שם אנחנו באמת נוגעים בהוויה.
משם אנחנו "יוצאים" כדי לתת ביטוי לקיומינו בצורות שונות ב"משטח" של המציאות הגשמית.
אם מרגישים לא מסופקים מהביטוי וכל הזמן רוצים עוד, סימן שיש ניתוק בין דרך החיים שלך לנקודה האמצעית, שהחיבור אליה הוא החיבור לנשמה ולחלקים הגבוהים הרוחניים והאוטנטיים של הוויתך.
הם מוציאים אליך קריאה לשים אליהם לב ומה יותר מסב תשומת לב מאשר מועקה, כאב, עצב, חסר או מחלה?
כי החיים הם הרבה יותר ממשטח. הם המקום שבו הנרטיב של המהות שלך ושלי “נושמת”, כלומר מתרוקנת לצורך מלוי.
פעימת הנשימה, הנשיפה וההתרוקנות מזכירות לנו בכל רגע שעלינו להתבונן בנקודה הריקה ולחוות אי ידיעה בכדי לשוב ולהתמלא. וחוזר חלילה.
כמו הנשימה גם היצירה פועמת וגם היא מתחילה במועקה של חסר.
רוב האנשים מרגישים את החסר באיזור החזה והסרעפת, או בעין השלישית.
שני המקומות האלה הם איברים רוחניים בגוף הפיסי המניעים אותנו לחפש במרחב הריק ובאי ידיעה את המהות הבאה הרוצה להפוך לאור וכלי / לתוכן וצורה.
אצל יוצרים למיניהם החלון הפתוח לאי הידיעה מקשה מאוד את החיים בעולם הגשמי. כי מלבד היצירה קיימת השאלה "אז מה איתי?
איך אצור את עצמי?"
ובאמת, איך יוצרים קווים חיים במרחב האישי המזוהה עם היוצר ולא רק עם היצירה?
איך ממלאים את הבור החסר שממנו עולים געגועים, עצב לא מוסבר, תחושת אי שייכות למרחב הגשמי הסובב אותך?
בחיים כמו ביצירה יש שאלה של מיומנות, של יכולת מדוייקת ומאומנת לבחור באור והכלי המדוייקים להווייתך כאדם.
מה הבחירה הנכונה במרחב הגשמי מהו האמצעי הנכון לביטוי אישי. מהם ה"חומר", הקווים, הצבעים, הצללים הטבעיים והמדוייקים.
לכל אדם צרכים שונים ואפשר לחדש ולהתאימם בכל עת, רק צריך את המיומנות.
"עץ החיים" המתואר בקבלה כמודל, כמו DNA של תהליכים, מלמד בדיוק את המיומנות הזו.
של מלוי החסר הפנימי דרך חיבור נשמה, מענה רוחני וגם גשמי. התשובות המתאימות אישית מתחילות בשהות בנקודה האמצעית הריקה האישית שלך של המהות הפנימית שלך וקשב למרחב אי הידיעה.
העושר הפנימי שלך הוא התוכן הממלא את "עץ החיים" החתום בלא מודע שלך. הוא מאוד אישי ונובע מהחיים שעברת. והוא קובע את הדינמיקה של "עץ החיים" האישי,החתום בתוכך.
בין אם המרקם מחוספס ומאפשר לך להיאחז וליצור צללים וקווים חיים.
בין אם צריך מרקם חלק שמאפשר זרימה אחידה, מבלי לדמם או לאבד חדות.
או מרקם משתנה לפי רכותו או קשיחותו, המתאים ומאפשר נשימה, גוונים והצללות.
כשמכירים את הדינמיקה של "עץ החיים" האישי החתום באי הידיעה בעומק הלא מודע שלך. כש"עץ החיים" שלך מואר והופך למודע, אפשר לבחור באמצעותו את הכלי והאור הנכונים לך. אז החיים וההשראה שלך מקבלים עומק, דיוק וחיוניות.
להתחבר, זו ההשקעה היומיומית שעליך לעשות, שתבדיל בין חיים הנובעים מתוך חוסר מודעות, אחיזה בגשמי ופחד מאי ידיעה. לבין התעוררות של המודעות, חיבור למהות הפנימית ושהות בטוחה באי ידיעה מתוך חיבור יציב וקבוע לנשמה / לנקודה האמצעית הריקה והמכוונת.
מרישום של קווים נוקשים ולא מדוייקים לרישום אמיתי קשוב ונושם. כמו מה שעושה את ההבדל בין אמן שמסמן לבין אמן שעושה עבודה איכותית רק הפעם בהווה.
אם דברי נוגעים בך, אני מזמינה אותך להגיב על הפוסט או לפנות אלי כדי לקבל את ממד העומק ב"עץ החיים" החתום בלא מודע שלך.
כדי ללמוד את הסודות הקטנים האלה ולהבין איך להוציא את המיטב, ולעלות לרמה אחרת.
לתאום שיחה לדרך אישית של הסוד שלך.
נורית שני 0544875070
או הגב/הגיבי "הסוד"
ואחזור אליך...
Nurit Shany, from thre Reflection series, " The kiss of the mail and femail with in", oil on canvas, 70x140 cm
