עוז כהן זדה - פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט

17/03/2025

לינק לוידאו ממש יפה שממחיש חלק מהחוויה של דיכאון בתגובה הראשונה

26/01/2025

מתרגש לקראת,
יש בי חלק שקצת מסתלבט עלי שאני שמח ונרגש לקראת זה, וזה בסדר, הוא הענווה והצניעות שלימדו אותי בבית, הוא בא לשמור על המנוע שלי דולק ואת הרגלים על הקרקע.
יש בי גם חלק שאומר שבאמת עשיתי דרך, ושיש לי מה לתת, ושזה סופר קול להופיע באותו פוסטר עם א.נשים שלימדו אותי ואני מאוד מעריך.

📷📷📷כנס הסכמה תרפיה הישראלי החמישי יוצא לדרך! 📷📷📷
אסת"י (ארגון סכמה תרפיה ישראל) בשיתוף עם 'מכון מפרשים' מציגים:

לפרטים, הרשמה ותשלום https://bit.ly/Esti-Kenes-2025

חברים וחברות,

התגעגענו אז באנו! תבואו גם אתם!

אנחנו נרגשות להזמין אתכם לכנס סכמה תרפיה החמישי שיתקיים ביום שלישי 18.3.2025 'במכון מפרשים' המכללה האקדמית תל אביב יפו. סוף סוף הזדמנות להיפגש פנים מול פנים, לחיבוק אמיתי, אחרי תקופה שבה התראינו בעיקר דרך מסכים.

** הכנס יפתח ע"י לימור נבות בהרצאה מרתקת : “עמדה טיפולית חרדה-מלטפת לעומת אמפתית-מחזיקה

** לסיום היום תרצה באונליין בפנינו אורחת מיוחד_ת_ במינה - וונדי בהרי, מהדמויות המרכזיות בעולם הסכמה תרפיה, תלמד אותנו מהן הדרכים השונות להתמודדות עם הקול הביקורתי המופנם, אחד מהמודים ההוריים המופנמים המולידים סבל ומצוקה אצל רבים.

** מיטב המטפלים בארץ יעבירו סדנאות ארוכות בנושאים מרתקים ומגוונים

📣📣ואם יש לכם חברים שטרם נחשפו לגישה הטיפולית המנצחת שלנו, תוכלו לומר להם שסדנת המתחילים שלנו תועבר שוב על ידי פרופ' אשכול רפאלי, ושלא יחמיצו! 📣📣

נכון שאי אפשר להחמיץ? בואו והרשמו מספר המשתתפים בכל סדנה מוגבל אז ממליצות להירשם בהקדם כי כל הקודם זוכה!
מתי? 18.03.2025 08:45-17:00
איפה? מכון מפרשים, המכללה האקדמית תל אביב יפו
כמה? 350 ש"ח * הנחה לסטודנטים ולחברי\ות אסת"י
לפרטים, הרשמה ותשלום https://bit.ly/Esti-Kenes-2025

13/01/2025

פריצת דרך בטיפול בטראומה!
בשנת 2024 פורסמה במגזין Frontiers in Psychiatry סקירה של 16 מחקרים שבוצעו על ידי 72 חוקרים בנושא טיפול EMDR (טיפול בעזרת תנועות עיניים) מתוכם נעשו 6 ניסוים RCT (randomized controlled trials ). בין הכותבים של הסקירה הוא ד"ר אודי אורן, אחד המטפלים המובילים בעולם ויו"ר עמותת EMDR ישראל.
שיטת EMDR מוכיחה את עצמה כאחת השיטות היעילות ביותר לטיפול במגוון רחב של בעיות - מטראומה ועד כאב כרוני. המחקרים גילו את הממצאים המרתקים הבאים:
🔸הטיפול יעיל גם בפורמט מקוון - בדיוק כמו פנים מול פנים.
🔸גרסה חדשה של הטיפול (EMDR 2.0) מראה תוצאות מדהימות.
🔸יש הוכחות מדעיות להשפעה החיובית על המוח.
🔸הטיפול עוזר לא רק בטראומה, אלא גם בחרדה, דיכאון, כאבים כרוניים ועוד.
🔸והכי מרשים? במחקר שנערך באתיופיה, הטיפול עזר למאות אנשים שנפגעו ממלחמת האזרחים.
זו בשורה משמעותית לכל מי שמתמודד עם טראומה או קשיים נפשיים אחרים - יש תקווה, ויש טיפול שבאמת עובד .
קישור לסקירה באנגלית https://bit.ly/healing-trauma-research

28/12/2024

https://youtu.be/RPYEyCx5J2w?si=s5J8ZHwyuLqstJOX

כל גיבורה וגיבור והחוויה האישית שלהם אבל וואלק זה מתאר די טוב המחשבות והרגשות של מי ששומר עלינו

כאן דיגיטל | אצלנו הכל מרגיש בדיוק אותו הדבר, אבל אצל אלעד הכל השתנה. בין השגרה והעבודה בבית אחרי סבב שהסתיים ועוד אחד שבדרך. בין נורמליות של חברים, משפחה וב...

19/12/2024

סיפור קצר יפה ממש

״עשרים דקות ויצאתי״ הבטחתי לעצמי בזמן שעברתי דרך השער הירוק עם מודעת האבל העצומה עליו.
איך שנכנסתי בדלת כולם ישר הטו את המבטים שלהם אליי, ומרוב לחץ של איך אמורים לדבר בשבעה נפלט לי ״אהלן וסאהלן״ לא קשור.
חייכתי וישר פניתי בצעדים מהירים להניח את הקופסת בורקסים שקניתי כדי לצאת מידי חובה על השולחן העמוס, לא הכרתי שם אף אחד אז אוטומטית לקחתי חופן של ביסלי פלאפל כדי לאכול רגשית את הסיטואצה ותוך כדי לעיסה נזכרתי כמה הצורה של הביסלי פלאפל לוקה בחווית משתמש שלה. פתאום מישהי שדומה ליונית נעמדה לידי והתחילה להכין לעצמה כוס קפה.
״יונית?ֿ״ שאלתי בחשש.
״כן״ ענתה יונית.
היא הייתה שמנמנה ממה שזכרתי והיא נראתה ממש עייפה, אבל אז נזכרתי שזה די הגיוני לאור העובדה שהיא קברה את בעלה היום בבוקר
היי, אני עידו והייתי עם רותם בצבא״
היא לחצה לי את היד וחייכה חיוך שהרגיש לי לא אמיתי כל כך, מהאי נעימות ישר הוספתי ״משתתף בצערך״.
פתאום העיניים שלה נפתחו בהתרגשות מפתיעה, היא תפסה לי את היד והכניסה אותי בזריזות למשרד שהיה של רותם עד אתמול. היא ניגשה בעמוק למגירה והוציאה ממנה שני מכשירים מוזרים שנראו כמו צמידי מתכת עבים, בזמן שאני עומד שם מבולבל היא ניגשה אליי והלבישה את המכשיר המוזר על פרק היד שלי ואת המכשיר השני על היד שלה. עמדתי בשוק ושאלתי בגמגום ״מ..מה, קו…קורה פה?
היא נעמדה מולי וסיפרה לי בהתרגשות שזה מכשיר חדש שהמציאו ברפאל שהוא עוזר לאנשים להשתתף בצערך, כלומר שמהיום אפשר ממש להתחלק בצער.
״לא בטוח שהבנתי״ אמרתי לה מפוחד.
״אמרת לי לפני כמה רגעים שאתה משתתף בצערי, אז רציתי לשאול בכמה צער אתה מוכן להשתתף״
״מה האופציות״ שאלתי
״המינימום הוא חצי אחוז״
״והמקסימום?״
״המקיסימום הוא מאה אחוז כמובן״
״אוקי…וכמה צער נהוג לקחת״ שאלתי בהיסוס
״זה לא לפי מה שנהוג, כל אחד צריך להשתתף בכמה צער שהוא מרגיש, אבל כל חצי אחוז ממש עוזר ומוריד אותו ממני״
פתאום התאפסתי על עצמי ״תראי יונית, מאוד אהבתי את רותם, אבל זה לא שהיינו חברים קרובים, לא דיברנו יותר מעשור וזאת פעם שנייה שאני רואה אותך בחיים. את בטח אפילו לא זוכרת אותי בכלל, אז אני צריך לחשוב על זה כמה רגעים ברשותך…
״אז אתה לא משתתף בצערי״ היא שאלה בעיניים נוצצות.
עמדתי בשתיקה וניסיתי להבין איך אני יוצא מהברוך הזה שהכנסתי את עצמי
אחרי כמה שניות אמרתי לה ״יאללה שימי חצי אחוז״
״חצי אחוז?״ היא שאלה בפליאה? זה הכל? אמא שלי שמה שש-עשרה אחוז והיא עם פרקינסון…״
״אבל זאת פאקינג אמא שלך ואת אמרת לי לפני רגע שכל אחד צריך לשים כמה שהוא מרגיש לא?״
״אז עזוב, אם אתה מרגיש שאתה רוצה לשים חצי אחוז אז עדיף כבר שלא תשים בכלל״
״אז אולי באמת עדיף שאני לא אשים כלום!״ אמרתי בכעס.
יונית התיישבה והתחילה לבכות, היא אמרה שהיא ממש מצטערת ושהיא פשוט מאוד מאוד עצובה ושרותם היה העוגן שלה ושהבנות שלה גמורות ושאין לה את היכולת לטפל בהן…
״לא ידעתי שיש לכן בנות״ אמרתי.
״שלוש בנות מתוקות״ ובתזמון מושלם היא הוסיפה ״בלי אבא ״
הנחתי לה יד על הכתף ופתאום בלי התראה התחלתי לבכות בעצמי.
בין הדמעות סיפרתי ליונית כמה השנה האחרונה הייתה קטסרופלית בשבילי ושמרוב דיכאון אני בקושי מצליח להרים את עצמי מהמיטה ושהיחסים עם עדי כל כך שבריריים שבכל רגע הכל יכול לקרוס ושההורים שלי מתחילים לקרטע ושהאחים שלי ברחו לח״ול אז הכל עלי ואם זה לא מספיק בדיוק מתחילה לי אפטה נוראית במאחורה של הלשון.
היא חיבקה אותי ואמרה לי שאם בעלה האהוב כל כך לא היה נהרג אתמול בבוקר, היא הייתה בכיף משתתפת בצערי.
היא הורידה באיטיות את הרצועה מהיד שלי וביקשה סליחה אם היא הייתה קצת אגרסיבית מקודם.
חייכתי ואמרתי לה ״מה זה אגרסיבית, היית יכולה להיות נציגה של הוט״
ובלי התראה מוקדמת היא התחילה להקרע מצחוק ואפילו נפלטה לה איזו נחירה חמודה.
ואני התחלתי להקרע מצחוק בגלל איך שהיא צוחקת והיא צחקה שאני צוחק וככה התגלגלנו בצחקוקים עד שאחרי בערך דקה ועשרים שניות הצלחנו סוף סוף להרגע.
ניגבנו את הדמעות שהפעם היו דווקא חיוביות והסתכלנו במבוכה אחד על השנייה כמו ילדים.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי
״יאללה שימי לי שלוש אחוז״

09/12/2024

אודי קגן, חזק ואמיתי ויפה
קישור בתגובה הראשונה