14/04/2026
אחת הסיבות שהטיפול והסדנאות שלי ממוקדי אוכל, רגשות, ואכילה מודעת היא מערכת היחסים שלי עם אוכל ואכילה.
לקחו לי שנים להבין שגורם משמעותי שעיצב ומעצב את מערכת היחסים הזו, גם ברמה ההתנהגותית וגם ברמת הדנ"א המשפחתי, היא העובדה שאני דור שלישי לשואה.
במודע, לקחתי הרגלים והתנהגויות שליוו אותי כל חיי ושילבתי אותם בקליניקה:
🪻קשה לי מאוד לזרוק אוכל -
אז אני ממחזרת ארוחות וזה עוזר לי לתת רעיונות יצירתיים למטופלות
🪻קשה לי מאוד לזרוק אוכל -
אז למדתי להקשיב לצרכים של הגוף ולקחת כמויות שנכונות לאותה ארוחה, ואני מלמדת את המטופלות שלי להקשיב לצרכים הפיזיים והרגשיים של הגוף שלהן
🪻קשה לי מאוד לזרוק אוכל -
אז אני מקפיאה המון אוכל מבושל וכך גם המטופלות שלי, שנזכרות במקפיא בדיוק כשהן עייפות או כאובות או פשוט בלי כח להכין אוכל
🪻קשה לי מאוד לזרוק אוכל -
אז בחרתי להפוך את הקושי הזה לחמלה, הקשבה והודיה על מה שכן יש לי ומלמדת את המטופלות שלי לעשות זאת גם כן
הזכות לעצור, להתבונן בתחושות רעב ושובע ולבחור מה לאכול, היא כל כך לא מובנת מאליה.
מי כמו העם שלנו יודע זאת לאורך השנים..
בערב יום השואה, כשהמלחמות מהבית ומחוצה לו עוד קיימות, מאחלת לכל אחת מאיתנו לתת מקום לקושי וגם לצמוח ממנו🙏🏻
בתמונה:
סבא שמואל שוימר ז"ל, סבתא פרידה שוימר ז"ל שנפגשו אחרי השואה ויצרו משפחה חדשה שכללה את אמי ואחיה ז"ל ואחותה ז"ל