16/09/2025
יש הבדל גדול בין להגיד "תודה" או לכתוב על הודיה לבין באמת להיות בה. לפעמים זה נשמע כמו אוסף של סטיקרים יפים - מילים שכולנו מכירים - אבל בפנים רובנו מרגישים משהו אחר לגמרי. המציאות סביבנו עם כל המורכבות שלה ואי-אפשר להתעלם מזה.
אני מרגישה שהתקופה הזאת לא באה רק כדי שנגיד תודה אלא כדי שנקשיב. היא מדברת איתנו ומזמינה אותנו לעצור רגע את ה"פלסטרים" של ההודיה ולשאול שאלות יותר עמוקות:
מה נדרש מאיתנו עכשיו? מה אנחנו צריכים לעשות אחרת? ואיך כל זה לא רק עבורי כאדם יחיד אלא גם בשביל הקולקטיב כולו?
כי אולי במקום להסתפק במילים יפות שמפייסות אותנו עם החיים זה הזמן לפגוש את המציאות באמת - דרך שאלות, דרך אומץ להשתנות ואפילו דרך בקשת עזרה להבין מעבר למה שאנחנו תופסים.
ומה איתכם - מרגישים את הקריאה הזאת גם?
