11/01/2017
בהמשך לאירועים הקשים של שבוע שעבר. היו הרבה כתבות בתקשורת על הסיבות האפשריות שגורמות לאמהות לנקוט בצעד קיצוני ביותר ולשים קץ לחיי הילדים שלהן. בכתבות ניתחו גורמים סוציאוקנומיים היכולים לנבא את גורמי הסיכון, תיארו מצבי דיכאון אחרי הלידה ומצבים פסיכוטיים קשים וניתחו אפשרויות למנוע מקרים דומים בעתיד. אין ספק שאירועי שבוע שעבר הינם אירועים קיצוניים ביותר ולשמחתינו אינם מתרחשים בתדירות גבוהה. אבל במקרים דומים - פעם אחת יותר מדיי! מובן מאליו כי לא ניתן למנוע לחלוטין התרחשות של תסריטי אימה דומים בעתיד. אבל בהחלט יש לנו, כחברה, יכולת להשפיע. כל אחד מהמקום שלו. כולנו מכירים, פוגשים נשים בהריון או נשים יולדות. הציפייה החברתית הרווחת היא כי הריון הינו אירוע משמח בלבד. ואכן הינו אירוע מאושר שמביא עימו הרבה שמחה. אך הוא גם אירוע מטלטל, עוצמתי, קשה פיזית ונפשית ומצריך מהאישה זמן ויכולת לעבד את מה שחוותה. בדרך כלל יש נטיה לאישה ולסובבים אותה למהר "לחזור לעצמה". זה הרי הדבר הראשון שאנחנו אומרים לאישה אחרי הלידה: "איזה יופי, חזרת לעצמך". אבל האמת היא שמה שדרוש מהאישה בשלבים הראשוניים אחרי הלידה זה זמן לעשות "חישוב מחדש של המסלול", לבדוק מחדש את סדר העדיפויות שלה בחיים, להיפרד ממי שהייתה לפני הלידה, להתאבל על החלקים בתוכה ומחוצה לה שלא תוכל לחזור אליהם עוד. ורק אז....להתחיל לבנות זהות חדשה. שימו לב, לא לחזור לעצמה אלא לבנות זהות חדשה. בהדרגה, עם הרבה סבלנות כלפי עצמה וכלפי המצב החדש שלה. נשים שלא מצליחות לעצור רגע ולאפשר לעצמן לעבור תהליכים אלו עלולות לפגוש קושי. בנייה של הזהות החדשה תתרחש, סביר להניח, בכול מקרה. אך אם האישה תאפשר זמן ותגדיש לזה את תשומת ליבה, תהליך זה יקרה ברכות רבה יותר ועם פחות כאב. לנו כחברה יש יכולת לעזור לנשים היולדות לעבור תהליכים אלו ביתר קלות. אין צורך לעשות הרבה. להיות רגישים, לתת לגיטימציה לכול קשת הרגשות של האישה (גם הפחות נעימים או "יפים" כמו כעס, תסכול, בושה, תחושות של חוסר אונים, הרגשה של אובדן, וקושי להתחבר אל התינוק), להציע עזרה פיזית ולא פחות חשוב - לאפשר לאישה ביטוי חופשי של מה שהיא מרגישה. אם נקיים תנאים אלו סביר להניח שחלק גדול מהנשים ירגישו פחות צורך להסתיר, לא ירגישו לבד, לא יתביישו במה שהן חוות ולא יצטרכו להראות חזית "מאושרת". הן לא יצטרכו "לבזבז" כוחות מיותרים על להסתיר את תחושותיהן ואת המשאבים שיתפנו תוכלנה להפנות לבנייה של זהות חדשה וקשר עמוק ואינטימי עם התינוק הנולד. ואז, אני משארת, נראה אחוז הרבה יותר קטן של מצבי דיכאון קיצוניים. כולי תקווה!
