13/03/2026
המלחמה כעת, גורמת להצפה ולנסיגה דרמטית במצבם של חלק מהחיילים והחיילות הסובלים מפוסט טראומה.
המטופלים שלנו חווים החמרה בתסמינים הפוסט טראומטים, כאשר אנחנו רואים הבדל ניכר בין המטופלים הוותיקים לחדשים. הוותיקים יודעים להשתמש כבר טוב יותר בכלים שרכשו בטיפול ובמשאבים פנימיים שלמדו כמו גם להיעזר בצוות הטיפולי.
המטופלים החדשים חיים כרגע את העבר, עד כדי כמעט ניתוק מהמציאות. מבחינתם הם צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש, מה שמותיר אותם דרוכים ומתוחים כאילו ה-7.10 ואירועי הלחימה, חוזרים עלעצמם, על אף היותם בעורף.
התגובות הן עוצמתיות: הם סגורים בחדר, צמודים לחדשות, יש מי שלא התקלחו כמה ימים כי הם פוחדים שייקרה משהו בזמן המקלחת, לא ישנים, חלקם עם קשיי אכילה וחוסר תיאבון קיצוני, בעוד אחרים מקיאים. יש שימוש מוגבר בתרופות הרגעה, קנאביס ואלכוהול, בניסיון לסבול פחות. זהו מצב של חוסר תפקוד מוחלט.
האנשים האלו, שעברו חוויות קצה, פוגשים כעת אירועים דומים והנטייה הטבעית היא לנסות לברוח ולא להרגיש. אבל, זו גם הזדמנות "לנקות" את מה שעולה ולטפל בו.
אנחנו בקשר אינטנסיבי עם החיילים והחיילות, עוטפים אותם ברמה יום יומית. הם יודעים שאנחנו כתובת זמינה עבורם, גם באמצע הלילה, כדי לפגוש את מה שצף, קשה ככל שיהיה.
אנחנו מציעים להם טכניקות להרגעה שלמדו אצלנו, מעודדים אותם להיות פעילים, להפחית חשיפה לתקשורת למינימום ההכרחי לצד הרחבת פעילות שמטיבה איתם כמו מוסיקה, פעילות גופנית, בעלי חיים, כתיבה. אנחנו מעודדים אותם גם להיעזר בסביבה תומכת.
אם מישהו מבני המשפחה שלכם או החברים שלכם מתמודד עם פוסט טראומה, חשוב מאוד להיות קשובים אליהם, להציע עזרה, לשתף גם בחוויות והקושי שאתם פוגשים. חשוב להזמין לעשייה משותפת, להציע בילוי משותף. התקשורת צריכה להיות חומלת ומטיבה. הרבה הורים וקרובים, חשים חוסר אונים והדבר עלול לגרום להתפרצויות של כעס. חשוב להימנע מהאשמה, מביקורת, להימנע מיצירת חווית בושה או השפלה.
והכי חשוב: להאמין בהם שהם יכולים לצאת מהמצב הזה. אנחנו מאמינים בהם. דווקא המפגש עם הדברים שצפים, תוך מתן מענה מקצועי ומותאם על ידי הצוות הטיפולי, פותח פתח להקלה ובהמשך, לבנייה מחודשת של חיים חדשים".
ד"ר מירי כפיר, מנהלת מרכז שערים לשיקום טראומה בבית החולים והצוות הטיפולי
