05/11/2025
לא הייתי פה הרבה זמן. אבל הנה אני. חשופה.
לפני חודשיים החיים שלי עברו טלטלה רצינית ומפחידה. אני לא אשתף את הפרטים, כי החוויה כוללת אנשים אחרים ואני רוצה לשמור על פרטיותנו.
אבל בחוויה שלי העולם הפך לא בטוח ומפחיד. הייתי בהישרדות (רגשית ונפשית) כחודש.
בחודש השני, המצב ההישרדותי אמנם עבר, אך התמודדתי (ועודני) עם הרבה, גם מעשית וגם רגשית. הרבה כאב וחוסר אונים מלווים אותי.
והנה, החיים חזקים מהכל, ואני מרגישה אותם קוראים לי לשוב. לשוב לתפוס את מקומי בעולם, לשוב לשמוח (למרות כל מה שעדיין קורה וכואב בחיי), לשוב למצוא ביטחון בעולם.
ולהסכים להיחשף כאן, כמה שזה מפחיד ולא בטוח - זה צעד של חיים ותחושת ביטחון.
מהר מאד עם תחילת המשבר הבנתי שהוא בעצם חניכה עמוקה שבאה לחיי.
שזו הזדמנות עבורי לעשות צעדי גדילה משמעותיים, שהבריאה מכוונת אותי אליהם.
והחלטתי לקחת את ההזדמנות בשתי ידיי ולהסכים להשתנות. לגדול.
אלו הם חלק מהשיעורים והתובנות שהתקופה הזו שלחה אותי אליהן -
❤️לחזק את עצמי. בזמנים של חוסר וודאות וחוסר אונים, מה שנותר לי לעשות זה לחזק את עצמי. שם יש לי שליטה.
בחרתי לפתוח כל בוקר בשעה-שעה וחצי של תרגולים שונים לגוף ולנפש. מדיטציה. פינג שווי (נפנופים). יוגה / תנועה. כתיבה.
בחרתי להזין את עצמי בצורה טובה ומדויקת. הורדתי קפה, אלכוהול, טבק (לא צרכתי הרבה מלכתחילה), וסוכר. אכלתי מעט (טוב, זה גם מהסטרס כנראה).
וזה עבד מדהים.. לפעמים כשהיו ערבים קשים, הייאוש היה גובר, הייתי מחכה לבוקר. כי בבוקר, תמיד אבל תמיד, אחרי זמן התרגולים שלי הייתי מרגישה מחוזקת. מחוזקת בגוף ובנפש.
גם עכשיו, כשאני (גם) בשגרה מבורכת, אני קמה מוקדם מאד כדי להמשיך עם שיגרת התרגולים שלי. להמשיך להתחזק.
❤️לנצח את הפחד. שוב ושוב ושוב ושוב.
לאורך כמה שבועות, בכל פעם שהיה נדמה שעשיתי את זה, שכבר פחות מפחיד או נורא, קיבלתי עוד בומבה מהסיטואציה, שהתלווה אליה מנת פחד. פחד קיומי שכזה. אל הפחד הצטרפו חרדה, דאגה, כאב.
בכל גל כזה בחרתי להסתכל לפחד בפנים, ולחדש בתוכי אמונה ואהבה. בחרתי שוב ושוב להאמין יש לי כוחות להתמודד עם מה שיבוא. שהפחד הוא בראש.
זה לא שאני "שמורה ומוגנת". אני לא, החיים גם פוגעים לפעמים.
אבל בתוך כל מה שקורה, יש לי בחירה אם לפרש אותו מתוך פחד או מתוך האמונה שלי בעצמי.
בחרתי באהבה ואמונה בתור הכוחות המניעים שלי, ולא בפחד.
זה לא תמיד היה קל, עברתי איזה לילה או שניים שיכולים להיכנס לקטגוריה של "הלילה האפל של הנשמה".
אבל בכל גל כזה סירבתי להיכנע לפחד, ותוך כמה שעות מצאתי בתוכי מחדש את האמונה בעצמי, בכוחי, ובכוח של החיים.
❤️להיות טובה אל עצמי - לאורך כל הדרך זכרתי לאהוב את עצמי (ממש לא מובן מאליו לאני של פעם).
לא להלקות, לא להאשים, לא לשנוא (לא את עצמי, לא אחרים ולא את העולם). שמרתי על דיבור פנימי (גם חיצוני) מכבד ואוהב.
בחרתי לראות את הדברים שאני גדלה בהם תוך כדי, ולהיות גאה בעצמי.
כשהיתה לי אפשרות פינקתי את עצמי בדברים מיטיבים - להיות בטבע (מבחינתי זו הרפואה הכי גדולה ומיטיבה), להיות עם המשפחה, עם חברים קרובים, לנגן ולשיר, ליצור.
❤️להיתמך ולהסכים להיות חשופה ופגיעה. שוב לא מובן מאליו עבורי. יש לי הרגל בחיים להיות חזקה, פחות להראות פגיעות, פחות להביא את עצמי ואת צרכיי, ולהסתדר לבד. כי אני חזקה.
הפעם הסכמתי לבקש קירבה, לבקש תמיכה, לבקש עזרה. הסכמתי להגיע ככה, פגיעה, כואבת, המומה, מיואשת לעיתים. גיליתי כמה אהבה יש מסביבי, כמה ריפוי יש בביחד.
אני לא יודעת איך הייתי עוברת את התקופה הזו בלי האנשים בחיי שתמכו בי כל כך.
ואני גם יודעת שזה היה אחת הלמידות היותר משמעותיות של התהליך.
תודה לכם אהוביי, אתם יודעים מי אתםן❤️
אני עוצרת פה להיום. לוקחת נשימה עמוקה, ומסכימה לחזור.
מתפללת שהפוסט הזה יתקבל בעיניים טובות וחומלות, ואולי גם ייחזק.
אני מבקשת לכבד את פרטיותי ולא לשאול אותי על הפרטים. אתםן מוזמנים לכתוב/ להגיד לי (אם ניפגש) שקראתם ואתם מחזקים אותי.
תודה על החיים. תודה ❤️
