01/06/2022
חייב לרוץ \ או למה פציעות ריצה גורמות למשברים מנטליים כל כך קשים?
אני פוגש הרבה מאוד אנשים שנכנסים לתקופה שחורה שכאשר הם לא יכולים לרוץ, הם מתנהגים כאילו השמיים נפלו עליהם.
אז למה זה קורה בעצם? (אשמח לרעיונות משלכם)
אני חושב שיש ארבע סיבות עיקריות, אח"כ אציע גם פתרונות.
1. ריצה היא הטיפול המנטלי, אם תרצו ה"פרוזק" שרצים לוקחים באופן קבוע
אם מפסיקים להם את הריצה, כאילו הפסיקו להם את התרופות. הם ממש חייבים לרוץ, אחרת התפקוד המנטלי שלהם נפגע וזה משפיע על כל תפקודי החיים. הם פחות מרוכזים, פחות סבלניים, פחות שמחים.
בריצה יש גם אלמנטים מדיטטיביים (לא לחשוב על כלום, להתרכז בנשימות)
עיבוד מחשבות, רגשות ורעיונות. זה הזמן שאנחנו בעצם מדברים עם עצמנו.
2. ריצה היא אמצעי לשליטה על משקל לחלק מהרצים
הרבה אנשים מצליחים לחזור או לשמור על משקל הרצוי שלהם בעזרת הריצה.
למרות שידוע שהתזונה היא הגורם המשמעותי ביותר לשמירה על משקל תקין, עבור רבים ריצה היא מנוע ועוגן שעוזר לשמור על המשקל. ייתכן שדרישות הריצה מעודדות לשמור על תזונה נכונה, יכול להיות שריצה מסייעת להרגשה מנטלית טובה, מה שמפחית את הצורך ב"אכילה רגשית". וכמובן שיש את ההוצאה הקלורית הנלווית לריצה שעשויה לשמור על מאזן קלורי תקין לאורך היום (למרות שכנראה זה האלמנט הכי פחות משמעותי).
ברגע שמפסיקים לרוץ, אותם אנשים מתחילים לעלות במשקל, ולא פחות גרוע מזה, נכנסים לחרדה שיעלו במשקל, וזה הופך למעין "נבואה שמגשימה את עצמה".
3. ריצה היא המעגל החברתי העיקרי של חלק מהרצים
קבוצת הריצה הופכת להיות משפחה שניה, חברים שרואים אותנו ברגעי משבר והתגברות, כישלון וניצחון. לפעמים, זמן האיכות שלנו לאורך השבוע מתרחש בעיקר עם האנשים האלה, ופתאום בזמן פציעה אנחנו נפלטים מהמעגל החברתי שלנו. פתאום בדידות.
4. ריצה היא חלק מההגדרה העצמית של רץ
אז אם אני פצוע ולא רץ, אז מי אני בעצם?
הבעיות האלו הופכות את הרץ הפצוע לעצוב, מתוסכל, חרד, בודד, עד כדי משבר זהות.
ועל כך נאמר "זר לא יבין"
אז בואו נגיע לפתרונות
חשוב לומר שכדי להגיע ולהיות מסוגל להנות מהפתרונות שמהווים גם מענה לקשיים המנטליים וגם מסייעים בהחלמה מהפציעה,
צריך להבין שמדובר בפשרה.
זה לא יהיה כמו הריצה המשוחררת וחסרת המעצורים שאתם רגילים, זה ייתן מענה לצרכים שהריצה מילאה עד הפציעה.
כרגע הריצה בפורמט הנוכחי לא נותנת מענה מספיק טוב בגלל שהיא ככל הנראה מחמירה את הפציעה או מקבעת אותה.
יאללה פרקטיקה
1. נסו להזכר מה גורם לכם להרגיש טוב
אולי ספורט אחר שאהבתם פעם? מיינדפולנס? אולי בכלל סרט או הופעה טובה, מוזיקה שאתם אוהבים, קצת יותר ס*ס??? לפעמים, כשמרגישים ממש לא מאוזנים ולא מצליחים למצוא תחליף, אולי כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה לטיפול תרופתי שיעזור לכם עם מינוני הסרוטונין החסרים.
2. שננו את זה איתי: התזונה היא המפתח לשמירה על משקל
קודם כל, נסו לאכול בדיוק את אותה כמות אוכל שאכלתם לפני הפציעה. זה לא הזמן להוריד במינונים או לחסוך קלוריות כי אתם מוציאים קצת פחות אנרגיה, זה גם ככה קשה מנטלית. אפשר לנסות להוסיף חלבונים על חשבון פחמימות מדי פעם. בכל פעם שאתם רוצים לחטוף משהו מתוק כדי לפצות את עצמכם על התסכול מהכאב או מזה שלא רצתם, בצעו במקום זה תרגיל שיקומי שקיבלתם מהפיזיותרפיסט. זה אמנם פחות מתגמל בטווח הקצר, אבל זה מאוד מתגמל בטווח הארוך ומחזיר לכם את השליטה לידיים.
מבחינת תחליפי ריצה להוצאה קלורית, נסו לשמור על אותה כמות שעות שהתאמנתם לפני הפציעה. אופניים, אליפטי, הליכה או שחייה יכולים להיות תחליף טוב, אבל בתכלס, כל פעילות שאתם מסוגלים להתמיד בה למשך כמה שבועות תעשה את העבודה מהבחינה הזו.
3. השתדלו להמשיך להגיע לאימונים הקבוצתיים למרות שאתם לא רצים
נסו להתגבר על הבושה והתסכול ש"כולם במשחק ואני לא".
ומה תעשו באימון אם לא לרוץ? את תחליפי הריצה שהצעתי קודם ותרגילי הפיזיותרפיה. הקבוצה והמאמן יתמכו בכם ויעודדו אותכם להתמיד, וככה תצאו מהר יותר ממעגל הפציעה. גם ככה קשה מאוד להתמיד לבד בפעילות שאנחנו לא רגילים ואוהבים לעשות, ובנוסף לכל- אתם נשארים חלק מהמעגל החברתי.
4. "לב שבור הוא לב שלם" (עכשיו החליפו "לב" ב"רץ")
שיעור הפציעות בריצה הוא עצום, כמעט כולם עוברים פציעה באיזשהו שלב בחיים שלהם, אבל הרוב המוחלט של הפציעות הללו עובר. (בשונה מפציעות של ענפי ספורט אחרים כמו למשל סקי)
ולמה זה עובר? מכיוון שלגוף יש יכולת התחדשות, בנייה והסתגלות, וברגע שאנחנו מתמקדים במה שאנחנו כן יכולים לעשות פיזית כדי לקרב את עצמנו לתפקוד שאבד (עם הקשבה יתרה וליווי מקצועי של פיזיותרפיסט כמובן), הגוף מפנה את המשאבים לטובת החלמה.
מנוחה מוחלטת אינה פתרון מכיוון שבזמן שאתם לא מתאמנים בכלל היכולות שלכם יורדות ונוצר פער בין היכולת, לבין הדרישה העתידית.
אז הפתרון הוא לבצע פעולות אקטיביות שמשפרות את התפקוד של האזור הפגוע, באופן שלא יחמיר או יקבע את הכאב והמגבלה שלכם.
אחרי שתתגברו על הפציעה הזו, תוכלו לתת לעצמכם טפיחה על השכם ולהגיד "גם על זה התגברתי, וגם התבגרתי והבנתי מה היו הטעויות שהובילו אותי להפצע. אני רץ שלם."
אם אהבתם והתחברתם, תוכלו למצוא תכנים נוספים שלי בערוצים השונים, שיופיעו בתגובה הראשונה.
תודה מראש,
ניר, פיזיותרפיסט ורץ שלם.
