23/02/2025
שירה המתוקה שלי החליטה שהיא צמחונית.
בינתיים היא מחזיקה בצמחונות כחודש ועומדת אפילו בפני שניצלים של שישי בערב.
אני יודעת שיש לי ילדה מברזל שיודעת לעמוד מאחורי החלטות, גם אם הן לא פשוטות.
אבל אני גם יודעת- שכשאת מכניסה את עצמך תחת הגדרה, מספרת לאנשים, ובעיקר מחליטה מול עצמך. קשה מאד לקחת משם סיבוב פרסה, גם אם את ממש רוצה אותו.
ולכן, אני מתקנת אותה כל פעם שהיא אומרת "אסור לי לאכול עוף/שניצל/נקניקיות" ל-"אני בוחרת לא לאכול את זה".
היום לראשונה שמעתי אותה אומרת בעצמה בלי שאני אתקן- אני בוחרת שלא...
זה אולי נשמע לכן כמו סמנטיקה בלבד. או קטנוניות שלי. אבל המילים שאנחנו בוחרות ביחס לאכילה שלנו, יש להן כוח ענקי עלינו, ובעולם בכלל- לכל מי ששומעת אותנו.
כששירה אומרת אסור לי (או כשמישהי אומרת לעצמה או אחרים שאסור לה בדיאטה הנוכחית פחמימות/ גלוטן/ סוכרים) היא מייצרת יחסים מורכבים עם האוכל ה"אסור". היא מתחילה להאמין בכל נימיה שיש אוכל מותר ואוכל אסור. ובסוף, אם היא תרצה לאכול מהאוכל ה"אסור" המשמעות היא שהיא עברה על החוק. שהיא עושה משהו לא בסדר. שהיא צריכה להרגיש אשמה.
ואני. לא. מוכנה. ששירה. תרגיש . אשמה. ביחס. לאוכל.
שירה כמשל לכל אחת ואחד בעולם כן?
אנחנו חייבות לשנות את הטרמינולוגיה שמכניסה אותנו לתפיסה דיכוטומית על אוכל- אין אסור ומותר. אין טוב ורע. ואם אין אסור ומותר/ טוב ורע- אז אני לא טובה או רעה כשאני אוכלת. ואז אני יכולה לבחור במה שאני רוצה, בלי תוספת של רגשות אשם.
וחשוב להבין משהו חשוב- זה עובד גם לצד השני. גם אם אני מרגישה מדהים עם עצמי כי אכלתי פירות במקום שוקולד נגיד- זה מייצר את אותו אפקט שלילי להמשך. כי כשאני כן אבחר בשוקולד- אני ארגיש רע עם עצמי. וזה סתם חבל. הפתרון הוא גישה יותר נייטרלית לאוכל, גם מה שאני מסמנת כ"טוב" וגם כ"רע".
מזמינה אותך לשים לב- אם את משתמשת במינוחים של ניגודיות ביחס לאכילה שלך. אם את מרגישה שיש משהו שאסור לך. או שאת עושה משהו רע כשאת בוחרת במזון מסוים.
ואם זה המצב ובא לך עזרה לשנות את נקודת המבט. אני פה ועושה בדיוק את זה.
פיס.
