11/11/2019
לפעמים אחרי לידה קיסרית כל מה שאת יכולה לעשות זה לנוח. לשכב במחלקת יולדות ולנסות לנשום פנימה שהאוויר יגיע לכל האזורים של הריאות. ואם הצלחת, גם זה הרבה.
אבל הראש דורש ממך להיות האמא שדמיינת שתהיי, זאת שתקום ותרים מהעריסה, שתניק ללא הגבלה, שתתהלך במחלקה כדי להזרים את הדם ולהחלים מהר יותר, שתחלת את התינוק בעצמה, תחזיר לעריסה, תרים שוב לגרעפס, תחליף שוב, שתתקלח בעצמה, ואם לא זה, אז לפחות תוכל להרים בעצמה את התחתונים בשירותים.
״ומה עם התינוק?״
הקולות בתוכך שואלים אותך.
״מתי כבר תוכלי לטפל בו בעצמך?״
את רוצה לענות להם שעכשיו את אחרי ניתוח, שאולי גם הסתבך קצת.. אבל כל מה שאת שומעת זה את הכאבים, ואת מרגישה סיעודית כי בן הזוג שלך צריך לעזור לך לקום מהמיטה, ואמא שלך עוזרת לך לסבן את כפות הרגליים. של עצמך.
אם את מרגישה קצת כמו האמא הזאת, אני לא רוצה סתם לתת עצות שלא יתאימו ורק יבאסו עוד יותר, אבל אולי אוכל רק להסב את תשומת ליבך לכך שהאימהות היא יותר רחבה מהטיפול הפיזי בתינוק.
עבורו, לשמוע את הקול שלך, להרגיש את הנשימה שלך ואת פעימות הלב שלך, להרגיש את חום גופך, להריח אותך - זו עיקר החוויה בימים הראשונים.
יש הרבה דברים מאוד משמעותיים שאת יכולה לעשות גם במצב של שכיבה ואפילו כשאת כאובה. תני לאחרים לעשות את ״העבודות השחורות״ - להרים, להביא, לחתל.. ואת תתמקדי בלהיות נוכחת עבורו, להריח אותו, להרגיש את העור העדין שלו (אויש הלחיים הרכות האלה..), להתבונן בו כשהוא פוקח את העיניים ושוב עוצם. אלה רגעים קטנים שנשארים לעד.
יכול להיות שגם זה נשמע כמעט בלתי אפשרי כרגע, ונדמה לך שכמה דקות שתחזיקי אותו (או אותה) לא ישנו הרבה. אני מאמינה שכמה רגעים קצרים של נוכחות מודעת יכולים לשנות מאוד את חוויית המעורבות שלך בטיפול בתינוק ואת תחושת השליטה שלך במצב.
הינה כמה רעיונות איך לייצר רגעים איכותיים כאלה:
🎺 לוודא שהתינוק שבע ושאת בהשפעת משכך כאבים, במידת הצורך.
🎺 לנטרל רעשים והסחות דעת כמו אורחים, טלפונים וכו׳.
🎺 להכריז לעצמך ולסביבה שזהו הזמן המיוחד שלך עם התינוק. עצם ההכרזה כבר משנה משהו, מכניסה התכוונות ומגייסת את הסביבה לאפשר לך.
🎺 לקחת דקה לשים לב לעצמך, בלי שיפוטיות, רק התבוננות. מה שעוזר לעשות את זה זה להתרכז בנשימה ולהתבונן בה, בלי לשנות או לעשות משהו מיוחד. אחרי שהצלחת לעשות את זה, נסי להפנות את תשומת הלב אל הגוף. זה יכול להיות מן צ׳קליסט שתעשי עם עצמך בלב:
״אני שמה לב שהנשימה שלי שטוחה, החתך מכאיב לי, זה כאב שורף, יש כיווץ בכתפיים, הגב שלי זקוק לעיסוי, כפות הרגליים שלי קרות, יש עומס על עצם הזנב...״ וכו׳.
🎺 ועכשיו להפנות את תשומת הלב ממך אל התינוק/ת. יכול להיות שבהתחלה תרגישי שאת מסתכלת לעברו/ה אבל לא ממש רואה, כלומר דברים אחרים תופסים את תשומת ליבך. גם כאן יכול לעזור לך לתמלל את מה שאת רואה או מרגישה:
״היא מאוד שלווה עכשיו, העפעפיים שלה אדומים, יש לה נקודות לבנות על האף, אוי, הנה שריטה קטנה ליד האוזן, הלחיים שלה נראה רכות, הנה היא פוקחת עיניים, הנשימה שלה מהירה...״ וכן הלאה.
ואפשר גם לספר לי כאן בתגובות איך זה היה אצלך.
יעל