01/06/2025
חמש שנים של פעילות כיו"ר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה הסתיימו היום.
איך מסכמים? אולי לא מסכמים... אני בועד העמותה כבר כל הכך הרבה שנים, במגוון תפקידים, ובשנים האחרונות כיו"ר. שנים קשות אלו היו.
שנים של קורונה, ואז מלחמת השרדות, ועכשיו מלחמה על המקום שלנו בעולם.
אין רגע של שקט.
בתוך הסערות האלה, ניסיתי למצוא את ההכי טוב שאפשר. ביחד עם חברות ועד מדהימות שהצטרפו, הצלחנו להמשיך ולהחזיק ולהרחיב את פעילות העמותה. ימים ולילות של הכנת ובינרים, של שמירה על קשר עם הקהילה, של פעילות מגוונת למען הרחבת אפשרויות הטיפול בארץ.
פעילות מרובה לקידום מענה טיפולי מגוון מבחינת גישות טיפוליות, לאוכלוסיות מגוונות ובכל הארץ היו מוקד העבודה שלי. לא כולם אותו הדבר, וכל אחת ואחד זקוקים לטיפול מותאם אישית. הרשתי לעצמי לערער על גישת ה"פרוטוקולים", ולקרוא לפתיחת אפשרויות טיפול בפריפרייה ובכלל לקדם נגישות טיפולית לכולם.
כנסים שארגנו וביטלנו וארגנו מחדש, למרות העבודה הרבה, התסכול וכאב הלב. הפחד שהכל יתבטל עד הרגע האחרון כי מי יודע מה יקרה במציאות המוטרפת שאנחנו חיים בה.
ובכל זאת התקיימו כנסים, וובינרים. התקיימו ישיבות ועדות, ישיבות משותפות עם משרד הבריאות ודברים קרו בתקופה הזו.
נפתחו מסגרות טיפול חדשות, שיפרנו את התקשורת בין אנשי המקצוע בארץ, נפתחו תוכניות הכשרה למטפלים בתחומי הבריאות השונים.
כשמסתכלים אחורה, אפשר לראות שבין טיל לבין רקטה, בין וירוס וסגר, התפתחנו המון בתחום הפרעות האכילה. נציגים ישראלים נמצאים בכל הועדות החשובות בעולם (ועובדים קשה מול חרמות מיותרים של מוסדות אקדמיים בחו"ל שחושבים שחרם מקדם שלום). אני ביניהם.
ברמה האישית הגשמתי שתי משאלות - כתיבת הספר "אדונית הרזון: טיפול אינטגרטיבי בהפרעות אכילה" המתייחס לטיפול מותאם אישית. המשאלה השניה היתה פתיחת מסגרת טיפולית עבור מי ש"נזרקו" ממסגרות אחרות כי היו במצב קשה מדי, כרוני מדי, מורכב מדי, עם אבחנות נלוות ופשוט לא הצליחו למצוא מקום בשום מקום. טיפול יום לנשים עם הפרעת אכילה וקמורבידיות. אצלינו, במעלה הכרמל, אפשר להיות גם עם פוסט טראומה מורכבת, וגם אובדנות ואפילו סכיזופרניה. המקום עדין בשלבים ראשונים של התפתחות, אבל קיים ועובד.
אני ממשיכה בקידום הטיפול במצבים המורכבים במיוחד גם במתן הדרכות, הכשרות ולימוד הגישה האינטגרטיבית המותאמת אישית.
ממשיכה לייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים.
ממשיכה לפעול בועדות העמותה, גם לא בתפקיד היו"ר, וכניראה תראו אותי ממשיכה להיות פעילה במדיה החברתית של העמותה, באירגון הובינרים והכנסים.
כדי שלא יהיה משעמם מדי, הצטרפתי לועדה המקצועית של החטיבה הקלינית בהסתדרות הפסיכולוגים. יהיה אפשר לפגוש אותי גם בכנסים ובובינרים של הפ"י.
ובתוך כל זה, הלב לא מפסיק לכאוב על המלחמה הנוראית שמתמשכת ללא תכלית. מלחמה שממשיכה לפגוע בחפים מפשע שפשוט נמצאים במקום הזה. לא יאומן שעדין יש חטופים, והרוגים כל יום. בתוך עולם שנראה שנכנס למלחמות קיצון על עקרונות והפגנת כוח, קשה מאוד לשמור על ערכים. אבל הערכים זה מה שנשאר כשהכל מתפרק מסביב (לא המצאה שלי, זה של ויקטור פרנקל).
אני מנסה להמשיך עם הערכים שלי. מנסה להחזיק משהו מהתקווה, גם כשהרעש מסביב מציף.
מאחלת חג שבועות מתן תורה קציר שמח - שתהיה התחלה של שמירת ערכים, כיבוד הטבע ומתן זמן לכל דבר.
וגם בהתרגשות סיום תפקידי כיו"ר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה.
מברכת את ד"ר רוני ברק אלרן עם כניסתה לתפקיד היו"ר ומאחלת המון הצלחה והמשך הפעילות המבורכת.
העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל