בית לרוח - מרכז לליווי רוחני

בית לרוח - מרכז לליווי רוחני תמיכה, ליווי והדרכה ליחידים, למשפחות ולצוותים רפואייים

השבת שבין  ה - 7.10 לשמחת תורה, שנת 2025 , הכל מלא בהתרחשות, הכל מלא בהתרגשות . שבוע כואב כל כך שהתהפך לשמחה זהירה בחתימ...
10/10/2025

השבת שבין ה - 7.10
לשמחת תורה,
שנת 2025 ,
הכל מלא בהתרחשות,
הכל מלא בהתרגשות .
שבוע כואב כל כך שהתהפך לשמחה זהירה בחתימת הסכם שיחזיר את החטופים לביתם
ויסיים את המלחמה.
עוד מתקשה להאמין עד שלא אראה את החטופים כאן .

ב 7.10.23 הבית שלנו נפרץ ,
והאמון בחיים שקטים ובטוחים נשבר. כל כך הרבה משפחות חוו וחוות מוות ואובדן , ואנחנו כמלווים רוחנים וכאנשים ונשים משתדלים להיות איתם בצערם ובכאבם.

היינו חייבים לפתח מתוכנו סיבות להאמין ולתת משמעות מחודשת לחיים.

שנתיים אנחנו מחזיקים בקצוות אצבעתינו בביחד.
שואפים לחזרת אחינו ואחיותינו לביתם.
מחזיקים את הרצון להאמין בערבות ההדדית, בחיים של שלום ושקט.
שנתיים אנחנו יוצרים קשרים חדשים של שיתוף פעולה.
מתמידים להאמין בחיבורים בין אנשים.
מתאמנים בתפירת הקרעים
ברוח האדם ובקשר לרוח מאחד ועוטף ומחבר בין הברואים , בין החיים פה.
שנתיים שאנחנו מתעקשים לגדל תקווה , למרות הכל . מתמידים לחפש ולמצוא קשר לעבר ולעתיד שלנו בארץ האהובה .

בימים אלו אפשר לראות שינוי.
הלוואי לא נשכח את ההתמדה בשותפות הגורל, את התרגול של ביחד מרפא ומכיל ומשקם.

בצילום ציור של זאב לוינגר מתוך פרוייקט חיבור לתקווה של הרשת הקהילתית בטבעון.

זלדהואולי יפתחו השעריםרישומי חייםאינספור תודות מגיעות למשמרי מורשתה של זלדה המוציאים את כתביה לאור, אחת לכמה שנים, ובכך ...
03/10/2025

זלדה
ואולי יפתחו השערים
רישומי חיים

אינספור תודות מגיעות למשמרי מורשתה של זלדה המוציאים את כתביה לאור, אחת לכמה שנים, ובכך מעודדים ומרוממים את חיי ומקווה שגם את חייכם, הגם שעברו 50 שנים מלכתה.
מתנת יומולדת הספר החדש שקיבלתי, ועל עטיפתו, שמו, המופיע כאן בראש העמוד, מילא אותי בצפייה לבאות, והצית את סקרנותי לנבור באוצרותיה של זלדה.

אין ספק שמילותיה מהלכות עלי קסם שובה לב. לכאורה, ספר רשימות שזלדה כתבה כמו רשימות מכולת, במשך חייה, ורובן לא פורסמו. חלקן של הרשימות שימשו מצע לשיריה, אך הן עומדות בפני עצמן, מלאות משמעות ונותנות ביטוי לקולה הייחודי והעל - זמני.

מובאה בפתח הספר:

אך לי נשאר רק להתפלל להיות דוברת אמת,
דוברת אמת בלבבי, בשירי ובשפתי.
לחוש שהזהב שאינו בן נגיעה, זהב השמים,
קיים מאוד, ושהם טועים, הם טועים גם
בחשבם שלדמעות, לקינה לצוקה ולעצֶבֶת
יש צבע אפור -
הלא על פָּני ויָדָי זהב השמים,
ואולי יפָּתחו השערים –

אור, עמ' 97

ואני, הכותבת כאן, שמלווה אותך, גברת ע' הטובה, גם אחרי שהסתכסכה תודעתך והתערפלה, ממשיכה להקריא לך את זלדה שכל כך אהבת להקשיב למילותיה במפגשנו השבועיים, ומאמינה שהמלים שלה הן קפסולות מרפא אנרגטיות שמקבלות כנפיים ועפות אל תוך הלב, ומחברות את שלך עם שלי, עם זהב השמים, ואולי יפתחו השערים...

Liora Komornik Komo

חברי בית לרוח מאחלים ומייחלים לשנה טובה של שיקום והחלמה. מי יתן ובשנה הקרובה  ישובו בנות ובנים לגבולם וביתם.(אמנית- הדס ...
22/09/2025

חברי בית לרוח מאחלים ומייחלים לשנה טובה של שיקום והחלמה. מי יתן ובשנה הקרובה ישובו בנות ובנים לגבולם וביתם.

(אמנית- הדס עמיאל)

לקח העלים הנושרים - לוסיל קליפטון (תרגום- משה דור) >>הֶעָלִים סְבוּרִיםשֶׁשִּׁלּוּחַ כָּזֶה מַשְׁמַע אַהֲבָהאַהֲבָה כָּז...
19/09/2025

לקח העלים הנושרים - לוסיל קליפטון (תרגום- משה דור)

>
>
הֶעָלִים סְבוּרִים

שֶׁשִּׁלּוּחַ כָּזֶה מַשְׁמַע אַהֲבָה

אַהֲבָה כָּזֹאת מַשְׁמַע אֱמוּנָה

אֱמוּנָה כָּזֹאת מַשְׁמַע חֶסֶד

חֶסֶד כָּזֶה מַשְׁמַע אֱלֹהִים

אֲנִי תְּמִימַת דֵּעִים עִם הֶעָלִים

---------------------------------------------------------------------

אני רצה אל תוך שנה חדשה
>
>
אני רצה אל תוך שנה חדשה
והשנים הישנות נושבות לאחור
כמו רוח
שנתפסת לי בשיער
כמו אצבעות חזקות, כמו
כל ההבטחות שהבטחתי לי פעם,
ויהיה קשה לשחרר
את מה שאמרתי לעצמי
על עצמי
כשהייתי בת שש-עשרה
ועשרים ושש
ושלושים ושש —
אפילו שלושים ושש — אבל
אני רצה אל תוך שנה חדשה
ומתחננת בפני מה שאני אוהבת
ועוזבת —
שיסלח לי.

לוסיל קליפטון, אישה טובה: שירים וזיכרונות 1969–1980

תרגיל תרגיל תרגילהיום הראשון בגן החדשארגז החול מארח כמה זאטוטים זבי חותםהטרקטורים עוד מחכים בסבלנות שאחד הילדים יתחיל את...
09/09/2025

תרגיל תרגיל תרגיל

היום הראשון בגן החדש
ארגז החול מארח כמה זאטוטים זבי חותם
הטרקטורים עוד מחכים בסבלנות שאחד הילדים יתחיל את יום העבודה שלו
והצבעים שוכבים על ניירות ממוחזרים
מזמינים אצבעות רכות להטביע את חותמן ביצירתיות תמימה

אנחנו סופגים את המראות
היא צמודה אלי
סקרנית
שקטה
חוששת
מתחילה לבחון את המשחקים והילדים

אני לוקח אותה על זרועותיי
ניגש לגננת
מדבר איתה כמו ידיד משכבר הימים
רוצה לתת לגוזלית שלי הרגשה של ביטחון

אנחנו יוצאים כמו משלחת מחקר ברחבי הגן
לארוחת טעימות בין הפינות השונות
היא בוחנת
ואני, שכבר יודע מה צופן העתיד
מתחיל בטווית החיבורים
לגננת
לילדים
לבובות
מכין את הקרקע
מבקש להקל על נפשה הרכה

הימים חולפים
ופעם אחר פעם
כמו כוח הכבידה המנתק את העלים בשלכת
אנחנו עדים למיקרו תהליכים של אובדן ושל אבל
אני תוהה כמה מתוך זה היא מבינה
אם היא עושה את ההקשרים

היום השישי בגן החדש
בשבילה מתחיל עוד יום רגיל
מתרפקת בידיים של אבא
צופה מלמעלה על הטרקטורים הצוהלים מתחת לעץ החרוב
וככל שחולפות הדקות ומתקרב המועד
אני מרגיש את הלב שלי הולם כמו תוף

הגננת מהנהנת באישור
ואני נותן את הבשורה
״אבא הולך עכשיו
ויחזור אחרי ארוחת הבוקר״
ברגע אחד פניה מתכווצות
הדמעות פורצות
וזעקה נשמעת בחלל

אני לוקח נשימות עמוקות
מפנה את הגב ויוצא בלב כבד מהשער
הצרחות שלה מהדהדות באוזניי ובתוכי

״אבא פה, אבא פה, אבא פה
אבא חוזר בעוד רגע״
אני מדבר אליה בדמיוני
מתפלל שהיא שומעת

אחרי עשרים ושמונה דקות אני פותח את השער
רואה את פניה הקטנות
מבוהלת
מנסה להירגע
נצמדת אלי ואני אליה
״אבא פה, אבא איתך, אבא אוהב״

היה לה קשה מספרת לי הגננת
גם לי, אני מספר לה
היא אומרת לי שפרידה שזה התרגיל הכי קשה בתחילת הדרך
ושזה בסדר להרגיש

אני יודע
פרידה זה גם התרגיל האחרון שלנו בסופה
ואז מרגישים גם אם לא רוצים

אנחנו מסתכלים האחת על השני עם מבט מבין
לב מרגיש זה לב חי
אם נאטום אותו מכאבי המוות
הוא יאטם גם מהשמחה
אנחנו מבינים את זה מתוך הניסיון
היא שמלווה בתחילת החיים
ואני שבסופם
מתרגלים להשאיר את הלב פתוח
תרגיל
תרגיל
תרגיל

עוד ימים שהלב לא מוצא מנוחה.אנחנו עומדים על סף עונה חדשה – הקיץ עוד לא תם, אבל באוויר כבר יש רמזי סתיו. הטבע ממשיך בשלו ...
30/08/2025

עוד ימים שהלב לא מוצא מנוחה.
אנחנו עומדים על סף עונה חדשה – הקיץ עוד לא תם, אבל באוויר כבר יש רמזי סתיו. הטבע ממשיך בשלו וטוב שכך...

החצבים חוצבים תפרחתם באדמה היבשה, עולים כנרות נשמה לזכרם של רבים מדי.

חבצלות החוף פורחות בלבן וכאילו אומרות "עוד יש מפרש לבן באופק !...".

הילדים נרגשים לשנת לימודים חדשה, מסמלים את הרוך והתום שעדיין יש בעולם.

ואנחנו המבוגרים מתבוננים במציאות שסביבנו – סוערת, מפולגת, לא ברורה.

הכותרות כבדות מנשוא - עזה, כיבוש, שאלות שאין להן תשובה ברורה. ובתוך כל זה- שבר עמוק של אמון בהנהגה. פוליטיקה שסוחפת אותנו לקרעים, שפה שמפרקת יותר מאשר בונה. תחושה של חוסר יציבות, של קרקע רועדת מתחת לרגליים.

ובתוך הסערה הזו בא חודש אלול. אלול הוא חודש של תיקון – חודש שבו הלב נפתח לחשבון נפש, לבקשת סליחה, ולחיפוש קירבה. לא רק בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו, אלא גם תיקון של החברה כולה. בתוך השבר והכאוס שאנחנו חווים, אלול מזכיר שהאפשרות לתקן תמיד קיימת.

אומרים שאלול הוא "אני לדודי ודודי לי" – בטוי לקרבה, לאמון מחודש, לאהבה גדולה שמתקיימת גם אחרי שבר. זהו חודש שבו השמים קרובים יותר, והאדם יכול למצוא מחדש את הדרך ללב וללב זולתו.

מי ייתן והשמים יהיו קרובים יותר ויפתחו מעל אחינו שבשבי וישיבו אותם סוף סוף הביתה, מי לחיק משפחתו ומי לרגבי אדמתו.

מי ייתן ואלול יפתח דלתות של קשיחות לב ואטימות ויביא אלינו רפוי, נחמה ותיקווה.

•האם היית רוצה לדעת מתי תמות? •איך אתה רוצה למות? אלו חלק מן השאלות שאנו שואלים את עצמנו לא פעם במפגשי  ״מת לקפה״.השאלות...
15/08/2025

•האם היית רוצה לדעת מתי תמות?
•איך אתה רוצה למות?
אלו חלק מן השאלות שאנו שואלים את עצמנו לא פעם במפגשי ״מת לקפה״.

השאלות הללו מהדהדות בי יותר מתמיד בשבועות האחרונים.
טריגרים לשאלות הללו לא חסרים בעת הזו, כשהמוות נוכח בחיינו על כל צורותיו וגווניו.

אחד משני הטריגרים שלי בשבועות אלה היה אישי וקרוב, כשחווינו הדרדרות דרמטית במצבו של אבי בן ה-90, שגרמה לי לעשות אחורה פנה מחופשה בפינלנד הרחוקה.

אחד המשפטים הראשונים שאמר לי כשראה אותי היה: ״הייתי בקצה, בזנב של החיים.״ לצערי, לא הצלחתי לדלות ממנו פרטים מה פגש שם ב׳זנב של החיים׳, אך כשישבתי לידו שמעתי אותו קורא לאביו ולאמו. שעות אחר כך סיפר שחלם עליהם ושאביו אמר לו ״יהיה בסדר, יהיה בסדר״.
מצבו של אבי התייצב קצת בינתיים. אני ממשיכה לתפוס רגעים ומחוות שאנצור בליבי מהזמן הזה איתו.

הטריגר השני היה מותו המפתיע של אלון אבוטבול, שיצא מהעולם ביעף, ממש באותם ימים בהם אבי נאבק להשאר כאן.

זה מוביל אותי לשאלה הפילוסופית על החוזה הנשמתי של כל אחד מאיתנו לגבי סוף חייו, שאלה שהופכת מורכבת מאד בזמן הזה במיוחד.

אם יותר לי לבחור את מותי ההעדפה שלי תהיה ליציאה המאפשרת פרידה וסגירת מעגלים.

ואתם? איך אתם הייתם בוחרים למות?

בראיון שקיים קובי מיידן עם אלון אבוטבול לפני שנתיים הם שוחחו על קריירת השירה שפצח בה. קובי שאל אותו ״איזה שיר ישירו בהלוויה שלך?״ ואלון ענה: ״בלוויה שלי לא ישירו״ וציטט כמה משפטים מתוך שיר שכתב ושר (באנגלית) באלבום הנפלא שהוציא באותה עת, ולהלן ציטוט ממנו:

״כשאתה מגיע למקום ריק
נהג בו בכבוד
כל מה שתעשה
כל מה שתאמר
כל מה שתחשוב
ימלא

כשאתה מגיע למקום ריק
השאר אותו כפי שהוא
נסה להידמות לו
להיות הוא
להיות ריק

‏כשאתה מגיע למקום ריק
צוף, אל תנבח
אל תעשה גלים
התפרק
לאלף רסיסים

רוקן כל מה ששלך
‏פזר עצמך על פני האדמה
החוף הים הסלעים העצים
כולם ריקים אתה רואה
אתה שומע
איך הכלום מתהלך״

כולי תקווה שאלון חווה את הריק המיוחל הזה בחייו ובמותו.
יהי זכרו ברוך.

Hadas Amiel

היי שלום, טובה לָאורָהב-2018 יצאתי בערב לבלות בפסטיבל הסרטים בחיפה, עם מכר מעין גדי, בן למשפחה של חברים שלנו. כשהגענו לר...
09/08/2025

היי שלום, טובה לָאורָה

ב-2018 יצאתי בערב לבלות בפסטיבל הסרטים בחיפה, עם מכר מעין גדי, בן למשפחה של חברים שלנו. כשהגענו לרחבת האודיטוריום במרכז הכרמל, הופיעה מולנו דמות מוכרת. אני הכרתי אותה מרחוק בשל דמותה המקורית והמיוחדת, שמיגנטה כל מי שהיה בסביבתה. אישה מרשימה כלפי חוץ וכלפי פנים. מלבושיה מיוחדים והיא עדויה בתכשיטיה הגדולים והמקוריים. הופתעתי לראות את המכר שלי מתנפל עליה בחיבוקים ומספר לה כי שנים רבות מאוחסנים בעין גדי הארגזים שלה שהשאירה מאחור, כאשר נפרדה מאביו עשרים שנה קודם לכן. אלו היו נישואי בזק של אהבה שנייה, ונמשכו שנה אחת.
במהלך החודשים הבאים ניסה הבן למשוך את טובה להגיע לעין גדי, מתוך אינטואיציה חזקה ששאפה לחבר בין אביו לטובה כימי קדם. ואכן, מהיום שטובה הופיעה שוב בעין גדי, לא נפרדו השניים והאהבה שרתה בקינם משך השנים האחרונות.
>
טובה עזבה את חייה מאחור וחיברה את אביו עם שפע האהבה שבתוכה. היא טיפלה בו במסירות עם ידע שופע בתרופות אלטרנטיביות והקימה אותו על הרגליים, גם כאשר החלה אצלו הדמנציה שהידרדרה בהמשך.
>
ליבה של טובה זכרונה לברכה נדם לתמיד במפתיע לפני יומיים, בהיותה בת 82. עיניה הכחולות והגדולות, שמבטן שופע חמלה, רוך ועדינות, סקרנות והקשבה נעצמו. ליבה לא עמד לה יותר לחזות בסבלו של היקר לה ביותר ושל העולם.
>
לא יאמן, כולם אמרו זה לזה . איך לא נוכל להרים אליה טלפון ולשאול מה אומרים הכוכבים, או על איזו ריפוי היא ממליצה. לכל אחד שפגשה נתנה את הבמה, תמיד נדמתה לנו כדמות נצחית .
>
טובה עשתה חיל שנים רבות כאחות הראשית של מחלקת השיקום בהדסה עין כרם, וגם שם ריפאה בדרכה הייחודית. היא עשתה שם מהפכה בשיטות האלטרנטיביות שהביאה, עוד לפני שהיו מוכרות לכלל הציבור.
טובה היתה פותחת מפה וחוזה את העתיד למי שביקש ושאל. היא היתה אסטרולוגית מקצועית ובעלת ניסיון רב. היא ניחנה ביכולות ייעוץ ומרפא, והיה לה ידע רחב בתחום הקונבנציונלי והאלטרנטיבי. היא יצרה קשרים וחיברה בין אנשים לצרכי ריפוי.
>

יותר מהכל טובה היתה מלווה רוחנית באופן טבעי, לכל מי שנזקק. היו לה את כל הכלים הנדרשים להיות נוכחת במלואה מהרגע הראשון שבו פגשה אדם- הקשבה. עדינות. רוך. אופטימיות. חמלה. בטחון. תקווה.
>

זו היתה אחת מהלוויות הגדולות שלקחתי בהן חלק ואני בטוחה שחלק גדול מאלה שעזרה להם על הדרך, כלל לא שמע עדיין שנפטרה. שלל אנשים שרובם לא היו מיודעים זה לזה, הגיעו לבית העלמין ללוות אותה בדרכה האחרונה, לפינת בית הקברות, מול הנוף הפראי. היו אלו האנשים שטובה פגשה וליוותה את מצוקותיהם, שכן לטובה לא היתה משפחה. זוג אנשים טובים שורדי שואה אימץ אותה מבית יתומים, ובמהלך חייה לא הקימה משפחה, אך כל אדם ואדם שפגשה הפך לבן משפחתה.
>

טובה... אני רוצה לחקוק את היכרותנו הטובה עימך, אחרי שנפרדת מאיתנו בפתאומיות שכזאת, מבלי לגלות לנו את מפת כוכבייך, ולספר לך שלא הלכת לבד, והרבה ממשיכים ללכת איתך. אני רוצה לחבק אותך ולאחל לך דרך צלחה...

Liora Komornik Komo

החודש הלכה לעולמה, בגיל 96, דר' ג'ואנה מייסי, שהיתה מקור להשראה עבורי,  עבור חברי ל'בית לרוח' ועבור אלפי אנשים בעולם. ד"...
31/07/2025

החודש הלכה לעולמה, בגיל 96, דר' ג'ואנה מייסי, שהיתה מקור להשראה עבורי, עבור חברי ל'בית לרוח' ועבור אלפי אנשים בעולם. ד"ר ג'ואנה מייסי היתה אישה יוצאת דופן שהקדישה את חייה לחקר החיבור בין רוחניות, אקולוגיה ושינוי חברתי. היא היתה סופרת, פילוסופית, פעילת סביבה, ובודהיסטית. מייסי נולדה בשנת 1929, גדלה בילדותה בעיר ניו יורק, אך העדיפה את השדות והיערות, בהם הרגישה לדבריה שהעולם חכם וגדול. בתחילת חייה הבוגרים עסקה בלימודי דת, יחסים בין לאומיים, ואפילו עבדה ב- CIA. במשך חייה הארוכים גרה ופעלה בארצות הברית, גרמניה, הודו, ומדינות נוספות בהן חקרה נושאים רבים כגון בודהיזם, שירת רילקה, פילוסופיה, היסטוריה וחברה. הנושא שעסקה בו עשרות שנים היה הצלת כדור הארץ, הטבע והאנושות ממשבר אקולוגי וחברתי.

עבודתה התמקדה בסיוע לאנשים לפתח עמידות פנימית שמאפשרת לפעול בהתמדה למען עתיד טוב יותר במצבים מעוררי חרדה, שהשליטה עליהם נמוכה, לא מתוך אופטימיות נאיבית, אלא מתוך הבנה עמוקה של האתגרים.
אחת האמירות הבולטות בהרצאותיה של ד"ר מייסי (*) הייתה ש"אין לנו את הלוקסוס להתייאש, ולכן אנחנו צריכים לדבוק בתקווה". לעומת הייאוש שנחווה כחוסר אונים ו/או קיבעון, התקווה מחייבת ומביאה עימה תנועה ונשימה. ד"ר מייסי מבחינה בין תקווה פאסיבית שמשמעותה לחכות שהנסיבות החיצוניות ישתנו, למושג שקראה לו "תקווה אקטיבית.״ התקווה הפעילה מעודדת להיות חלק פעיל מיצירת העולם בו אנו רוצים לחיות.

במסגרת עבודתה, ובשיתוף עם עמיתיה ותלמידיה, פיתחה שיטה פורצת דרך לתרגול תקווה פעילה, אשר נקראת "העבודה שמחברת מחדש". שיטה זו הנה תהליך רב עוצמה לשינוי אישי וחברתי.

"העבודה שמחברת מחדש" מבוצעת כעבודה קבוצתית שנועדה לטפח את הרצון והיכולת לקחת חלק בריפוי עולמנו. מתחילת יישומה בסוף שנות ה-70, היא עזרה לאלפי אנשים ברחבי העולם למצוא סולידריות ואומץ לפעול למרות החמרה בתנאים החברתיים והסביבתיים. עבודה זו עוזרת לאנשים להפוך ייאוש ואדישות לפעולה בונה ושיתופית. היא מביאה דרך חדשה לראות את העולם כגוף חי גדול ומחובר יותר.

למה "תקווה פעילה" רלוונטית כל כך היום?
בעולם שבו תחושת חוסר האונים יכולה לשתק, "תקווה פעילה" מציעה התבוננות מעשית ורוחנית המאפשרת לנו להמשיך לצעוד קדימה, ליזום ולעשות, גם נוכח הקשיים וגם כשנדמה שאנו פועלים נגד "תחנות רוח".
היא מגבירה את תחושת המסוגלות העצמית, מחזירה את היכולת להשפיע ולשנות משהו ולו במעט, במצב נתון. בין אם זה לשנות את המציאות החיצונית, או את התגובה שלי אליה. היא מעודדת אותנו לבחור בחירות חופשיות, ומזכירה לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.

התזכורת הזו חשובה במיוחד במצב המלחמה בו אנו נמצאים, בו רבים מאיתנו מרגישים פצועים בגוף, בנפש או בעולם הערכים האישי. העבודה שמחברת מחדש מראה לנו שאנחנו לא לבד, ויש ביכולתנו להיות כאן בנוכחות ובפעולה גם עם אחרים.

אנחנו ב'בית לרוח' מצאנו קשר חזק בין הליווי הרוחני למסרים של ד"ר ג'ואנה מייסי. לאורך השנים האחרונות זכינו להנחות מספר מפגשים שעסקו בבניית תקווה פעילה דרך תהליך ׳העבודה שמחברת מחדש׳. מפגשים אלו - סייעו למשתתפים למצוא בתוכם נחמה, יצירה מחודשת, תקווה ויכולת לפעילות מטיבה.
ד"ר מייסי השאירה אחריה מורשת אופטימית ועוצמתית: לא להניח שהכל יהיה בסדר באופן פסיבי, אלא להיות חלק מזה שהכל יהיה בסדר. אנחנו מוקירים את ההזמנה שלה להיות אקטיביים, מודעים, ואמיצים מספיק כדי לאהוב את העולם, גם כשהוא כואב ומאתגר. אנחנו זוכרים את דבריה- "תקווה פעילה היא התעוררות ליופי החיים שלמענם אנו יכולים לפעול. אנו שייכים לעולם הזה."

(*) הרצאותיה של ד"ר ג'ואנה מייסי זמינות ברשת.

רוני אלמוג מלכה

מבחר סיפורים קטנים על ההתמודדות עם המוות המתקרב מפרי עטה של מירב גרי כהן - מלווה רוחנית ותיקה ומנוסה.  הצצה קטנה לעולם ה...
16/07/2025

מבחר סיפורים קטנים על ההתמודדות עם המוות המתקרב מפרי עטה של מירב גרי כהן - מלווה רוחנית ותיקה ומנוסה. הצצה קטנה לעולם הליווי הרוחני ברגעי משבר.

Meirav Gary-cohen

כשהמוות הוא ודאות, מה נבחר לעשות עם החיים? מסע מרתק אל הדרכים לשמור על תקווה מול הפחד הגדול מכולם.

יצאתי לפני יומיים להליכה בטבעופתאום ראיתי את המוות מול העינייםהרגשתי את הלב שלי נופל לתחתוניםלא האמנתי שאני הולך לפגוש א...
10/07/2025

יצאתי לפני יומיים להליכה בטבע
ופתאום ראיתי את המוות מול העיניים
הרגשתי את הלב שלי נופל לתחתונים
לא האמנתי שאני הולך לפגוש אותו עכשיו
עצמתי את העיניים חזק חזק
וכשפתחתי אותן שוב ראיתי שהוא עדיין נמצא שם
יושב על האדמה, נשען על עץ אורן ומסתכל על הנוף לכיוון העמק
בהתחלה הוא לא שם לב אלי, היה נראה שהוא שקוע בהרהורים

התקרבתי אליו לאט לאט וכחכתי בגרון
רציתי לרמוז לו שאני פה כדי שלא יבהל
זה לא עזר. הוא הסתובב אלי בבהלה
אבל נרגע כשהוא ראה שזה אני
הוא החזיר את המבט לכיוון העמק ועשה לי תנועה שמזמינה אותי לשבת לצידו

אנחנו רגילים לדבר כבר הרבה שנים אבל אף פעם לא ראיתי אותו במצב כזה.
הפעם הוא היה נראה עייף ומתוסכל
ישר זה פתח לי את הלב אליו
הרגשתי שאני נכנס לתפקיד של מלווה רוחני ושאלתי אותו בקול רך מה שלומו.
הוא הרגיש שאני באמת רוצה לשמוע והתחיל לשתף בקול נמוך
כמעט לא הצלחתי לשמוע אותו אז ביקשתי שיגביר את הקול
הוא התקרב אלי ואמר שהוא מעדיף לשמור על קול שקט ושאל אם זה בסדר שנדבר ככה

כשהוא התקרב אלי ככה ראיתי שקיות שחורות מתחת לעיניים אדומות
אם מקודם חשבתי שהוא עייף, הבנתי עכשיו שהוא ממש מותש
קרה משהו? שאלתי בדאגה
אל תשאל עומר
החיים האלה עושים לי את המוות.
(חיכיתי בסבלנות שימשיך)
בשנים האחרונות זה נהיה ממש בלתי נסבל
המון שנים הייתי רגיל שמחכים לי
מברכים אותי כשאני בא
מודים לי שסוף סוף הגעתי
אפילו היו לא מעט שקצת כעסו עלי שלקח לי כל כך הרבה זמן לבוא
אבל זה היה ברוח טובה והם נרגעו מהר כשראו אותי
ועכשיו, בייחוד בשנתיים האחרונות
כאילו הכל התהפך

מלא אנשים עכשיו שונאים אותי
מקללים אותי
מאחלים אותי לאחרים אבל לא בקטע טוב
אומרים שאני גורם להם לצער
דופק להם את התכניות
הורס להם את החיים
היית מאמין?? אומרים עלי שאני הורס להם את החיים
איך הם לא מתביישים??
אני אומר לך עומר, אנשים פה איבדו את זה לחלוטין
נראה לי שאתם סובלים פה מאיזה מגפת שיכחה
כמו בספר ׳על העיוורון׳ של סאראמאגו
רק שאצלכם זה ׳על הזיכרון׳
כאילו כולם שכחו.
מוות השתתק. לקח כמה נשימות עמוקות וחזר לבהות בנוף
הוא היה נראה מכונס יותר בתוך עצמו

רציתי לעודד אותו לפרוק את מה שיושב לו על הלב
אז נתתי לו כמה רגעים ואז שאלתי בעדינות,
שכחו מה?
שכחו מה התפקיד שלי, הוא אמר בהתפרצות
ונראה היה שגם הוא שכח לרגע שהוא רצה לדבר בקול שקט
שכחו שזה לא כיף תמיד להגיע אחרון
שזה מבאס טילים שכל כך הרבה אנשים נרתעים ממני
פוחדים ממני
לא מפסיקים לחפש דרכים להיפטר ממני
מדברים עלי כאילו אני משהו רע
כאילו לא ידעו מראש שאני הולך לבוא.
כל החיים הם רואים אותי עובר בכל מקום
מרגש אותם
מזכיר להם מה הכי חשוב בחיים
עוזר להם להעריך את מה שיש להם
גורם להם להתקרב האחד לשני
נותן להם השראה לאין סוף שירים ויצירות
עושה להם תחושה של מיסתורין לאורך כל הדרך
מתאמץ להפתיע אותם
בסוף לוקח מהם את כל המחלות והכאבים
מביא להם ברגעים האחרונים קרובי משפחה שהם לא ראו מלא זמן
לוקח אותם לטיול במנהרות מופלאות של אור
עוטף אותם אותם אחרי זה באהבה ללא תנאים
נותן להם אפשרות לראות את כל החיים שלהם במרוכז בשנייה אחת
ואחר כך אני גם..
עזוב עזוב, בשביל מה אני טורח לספר לך את כל זה
גם ככה אתה לא תזכור את השיחה שלנו
ושוב תחזור לפחד ממני

האמת לא ידעתי כל כך מה להגיד לו
כשהוא התחיל לפרט על התפקיד שלו
הבנתי כמה הוא צודק
גם על הקטע שיש מצב שאת הרוב אני אשכח ואחזור לפחד ממנו

אז שמתי יד על הכתף שלו
הסתכלתי לו עמוק לתוך העיניים
והבטחתי לו שאני עומר לא משאיר אותו לבד
שאני אישית אזכיר לכמה אנשים את הנקודות העיקריות בעבודה שלו
כדי שיעריכו ויכבדו אותו כמו שמגיע לו

עד לפני יומיים לא ראיתי את מוות מתרגש ככה
הוא נתן לי חיבוק ארוך מכל הלב
והרגשתי איך הנשימה של שנינו נרגעת.

רוצה לבוא איתי לאכול משהו? שאלתי אותו
הוא אמר שהוא לא מרגיש רעב
שהוא התמלא רוחנית מהשיחה שלנו וזה הקל עליו
שאלתי אותו אם הוא רוצה להיות עכשיו לבד או מעדיף שאשאר איתו
הוא אמר שזה בסדר
שאני אמשיך בטיול שלי ואלך לעשות חיים
וכבר ניפגש בהמשך הדרך…

קול דממה דקה – בתוך הרעש הגדול"וְאַחַר הָרַעַשׁ – אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ – קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"(מלכים א', ...
05/07/2025

קול דממה דקה – בתוך הרעש הגדול
"וְאַחַר הָרַעַשׁ – אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ – קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"
(מלכים א', י"ט)

בשבועיים האחרונים, בתוך הרעש של מלחמה, דאגה, חוסר ודאות – אני פוגשת שוב ושוב אנשים שמבקשים דבר אחד פשוט:
מקום לשהות בו. בלי שיפוט. בלי תשובות מהירות. רק נוכחות.

אנשים שצריכים שמישהו יקשיב להם עד הסוף.
שישאל איך הם באמת, וישאר רגע אחרי התשובה בלי לתת פרשנויות ובלי עצות.

לפני כמה ימים פגשתי אישה צעירה, אמא לשלוש בנות צעירות, שבעלה כבר בסבב הרביעי של המילואים.
היא אמרה לי:
"כולם שואלים אם אני מסתדרת, אם אני צריכה עזרה. יש תורנות במשפחה לבייביסיטר, יש אפילו שכן שמוציא את הכלב לטיולי לילה. מזמינים אותנו לארוחות ערב ועוד כל מיני מחוות שמחממות את הלב. אבל אף אחד לא שואל אותי איך אני באמת מרגישה. האם אני נרדמת בלילות? האם אני מפחדת?, וכן אני מפחדת פחד מוות להישאר אלמנה. ואם אני מעיזה להוציא איזה רמז לכך מהפה, מיד כולם מעבירים אותי הלאה. מה פתאום? תחשבי מחשבות טובות... "
ישבנו יחד, בשקט. היא בכתה. אני שתקתי. הישרנו מבט זו לזו. הקשבתי קשב רב לכל פחד שהעלתה. לא הצעתי לה פתרונות.

שאלתי אותה אם היתה רוצה לכתוב את הפחד על נייר. היא הנהנה בראש ואני הוצאתי גליון נייר גדול וקופסת צבעים. היא כתבה בצבעים שונים. הצעתי לה לעשות לזה מסגרת. "למה?" היא שאלה. "פחד הוא כמו עשן סמיך, בור שחור, תהום נפערת....אם אנחנו שמים אותו במסגרת, לפעמים זה עוזר לנו".

כשהלכה, היא אמרה:
"לא ידעתי כמה הייתי צריכה שמישהו פשוט יהיה איתי, שיהיה לי מקום לשפוך אליו את כל הפחדים בלי פחד – מה יגידו.."

וזה בדיוק מה שלימדה אותנו נעמי שיין:

"לא תמיד נוכל לשנות את מה שקורה סביבנו,
אבל תמיד נוכל לבחור איך להיות בתוך זה.
לְנַשֵּׁם. לא להאיץ את הכאב.
לא למהר לנחם. פשוט להיות –
לב פתוח בתוך מצוקה פתוחה."

☁️
הליווי הרוחני אינו מציע פתרונות קסם.
אבל הוא כן מציע קול דממה דקה – מרחב של הקשבה, נוכחות, אנושיות ולעיתים גם פעולות קטנו ויצירתיות שעוזרות לנפש.

וזה מה שנחוץ עכשיו יותר מתמיד.

Address

Zikhron Ya`aqov

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when בית לרוח - מרכז לליווי רוחני posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to בית לרוח - מרכז לליווי רוחני:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram