06/10/2025
יש זמן שבו הרוח נושבת אחרת.
היא לא מבקשת תנועה גדולה,
אלא נוכחות.
הקשבה למה שנמצא בינינו,
ובמה שנע בתוכנו.
בתוך הרוח הזו נולדת רשת עדינה,
חוטים בלתי נראים של אהבה,
של ריפוי,
של זיכרון עתיק.
רשת שנארגת מכל מפגש,
מכל מבט,
מכל נשימה של אמת.
הסבתא של אוקטובר, הטווה את הרשת,
מופיעה כשהרוחות משתנות.
היא פוסעת יחפה על אדמת הסתיו,
ומחזיקה בידיה קורים שקופים של אור.
כל תנועה שלה היא תפילה,
כל נשימה ,
חוט חיים שמחבר בין שמיים לאדמה.
הרוח שלה עדינה כמו לחש,
לא מבקשת מאיתנו לעשות,
אלא להיות,
להרגיש את מה שנע בתוכנו,
ולהיזכר שהיחד הוא מרפא.
בימים האלה של מעבר,
כשעלי הסתיו נושרים
והעולם מתעטף בשקט,
נפרשת גם בתוכנו רשת של נשים,
חוטים של הקשבה,
של תמיכה,
של אהבה.
הרוח נושפת,
האדמה מאזינה,
והלב נפתח לאט, כמו מעגל שמתרחב.
זהו זמן של ריפוי דרך חיבור,
של חזרה ליחד רך ואמיתי,
מרחבים שבהם נשים נושמות יחד,
מרגישות זו את זו,
ומזכירות אחת לשנייה
שאנחנו לא לבד במסע הזה.
🤍
אם גם הלב שלך מרגיש את הרוח נושבת,
ומבקש להישען על האדמה של אחווה נשית,
כתבי “יחד” בתגובה,
ונפרוש יחד שורשים חדשים של ריפוי.
#13הסבתות