Liat Kark - Holding Space for Healing

Liat Kark - Holding Space for Healing Aquatic therapist & emotional process facilitator. Healing body & soul through water therapy, retreats & supervision.

שבעה ימים.שבע תנועות.שבע איכויותשנפתחו בעדינות.לא כידע חדש,אלא כהיזכרות.הסבתא הרואהפתחה מבט רך.הסבתא השומעתהקשיבה למה שב...
28/03/2026

שבעה ימים.
שבע תנועות.
שבע איכויות
שנפתחו בעדינות.

לא כידע חדש,
אלא כהיזכרות.

הסבתא הרואה
פתחה מבט רך.

הסבתא השומעת
הקשיבה למה שבין המילים.

הסבתא המרפאה
נגעה ברכות.

הסבתא הזוכרת
חיברה למה שכבר חי בפנים.

הסבתא המולידה
נתנה לתנועה להתחיל.

הסבתא השומרת
יצרה מרחב מחזיק.

הסבתא המאחדת
חיברה הכל יחד.
לא כסוף,
אלא כתנועה שנמשכת.

כשכל האיכויות האלה
נפגשות,
משהו מתיישב.
שקט
רחב,
חי.

הן לא רחוקות בשמים.
הן נוכחות כאן.
במבט,
בהקשבה,
ברכות,
בזיכרון,
בהתחלה,
בשמירה,
בחיבור.

כל יום פתח דלת.
כל מפגש
השאיר תנועה.

המסע הזה ממשיך... ✨

יום שביעי – הסבתא המאחדתהכל בתנועה.נפגש,מתרחק, חוזר שוב.כמו נשימהשנעה בין פנים לחוץ.הסבתא המאחדתמחזיקה את התנועה הזו.מחב...
28/03/2026

יום שביעי – הסבתא המאחדת

הכל בתנועה.

נפגש,
מתרחק, חוזר שוב.

כמו נשימה
שנעה בין פנים לחוץ.

הסבתא המאחדת
מחזיקה את התנועה הזו.

מחברת בין הקצוות
דרך זרימה עדינה.

מתוך החיבור
נולדת אחדות.

לא אחידות,
אלא מרחב
שבו הכל שייך.

כל חלק
פוגש את האחר
וחוזר לעצמו.

היום אני מרגישה
את הקשר בין הדברים.

נותנת לתנועה להמשיך
בלי לעצור אותה.

איך נעה בי תחושת אחדות
כשאני מאפשרת לכל להיות בתנועה? ✨

יום שישי – הסבתא השומרתמשהו מבקש להישמר.עדין,יקר.יש תנועותשמבקשות מרחב פנימי.הסבתא השומרתיוצרת החזקה.גבול רךשבתוכו אפשר ...
27/03/2026

יום שישי – הסבתא השומרת

משהו מבקש להישמר.
עדין,יקר.

יש תנועות
שמבקשות מרחב פנימי.

הסבתא השומרת
יוצרת החזקה.

גבול רך
שבתוכו אפשר להיות.

בתוך ההחזקה הזו
נוצר שקט.

מקום לנשום, להישאר,
להעמיק פנימה.

היום אני מקשיבה למה שיקר לי.
עוטפת אותו בעדינות.
ונותנת לו מרחב
להיות מוחזק.

מה בתוכי מבקש שמירה עדינה
כשאני נשארת קרובה אליו? ✨

יום חמישי – הסבתא המולידהמשהו מבקש לנוע.עדין,כמעט בלתי מורגש.כמו התחלהשעוד אין לה צורה.הסבתא המולידהמחזיקה את הרגע הזה.ל...
26/03/2026

יום חמישי – הסבתא המולידה

משהו מבקש לנוע.
עדין,
כמעט בלתי מורגש.

כמו התחלה
שעוד אין לה צורה.

הסבתא המולידה
מחזיקה את הרגע הזה.

לא ממהרת לקרוא לו בשם.
לא דוחפת אותו קדימה.
רק נותנת לו מקום
להיווצר.

בתוך ההקשבה הזו
משהו מתחיל להתגלות.

תנועה קטנה
שהופכת לכיוון.
נשימה
שהופכת לחיים.

היום אני נשארת קרובה
למה שמבקש להיוולד.

נותנת לו זמן,
מרחב,
ונוכחות.

מה מתחיל לנוע בי עכשיו
ומבקש להיוולד בעדינות? ✨

יום רביעי – הסבתא הזוכרתיש ידיעהשלא למדנו אף פעםאבל אנחנו מכירים אותה.היא מופיעה ברגעים מסוימיםכמו זיכרון בלי סיפור.תחוש...
25/03/2026

יום רביעי – הסבתא הזוכרת

יש ידיעה
שלא למדנו אף פעם
אבל אנחנו מכירים אותה.

היא מופיעה ברגעים מסוימים
כמו זיכרון בלי סיפור.
תחושת כן פנימית.

היום אני מקשיבה
למה שכבר קיים בי
עוד לפני מילים.

איזה ידע עתיק מתעורר בי עכשיו?

יום שלישי – הסבתא המרפאהכאב מבקש מגע עדין.קרבה שקטה שנשארת.הסבתא המרפאה נוכחת.עם מה שכואב,עם מה שסגור,עם מה שמבקש מקום.ב...
24/03/2026

יום שלישי – הסבתא המרפאה

כאב מבקש מגע עדין.
קרבה שקטה שנשארת.
הסבתא המרפאה נוכחת.
עם מה שכואב,
עם מה שסגור,
עם מה שמבקש מקום.

בתוך הנוכחות הזו משהו מתרכך.
לאט, מבפנים.
רכות נפתחת בלי כיוון,
בלי מאמץ.

היום אני נשארת קרובה.
מרפה אל תוך המגע העדין.
ונותנת לריפוי לנוע דרכי.

איפה בתוכי מתרכך מגע
כשאני נשארת נוכחת? ✨

יום שני – הסבתא השומעתיש קולות שלא נשמעים באוזניים.הם לא באים מבחוץ, אלא עולים מבפנים,כמו אדוות עדינות במים.הסבתא השומעת...
23/03/2026

יום שני – הסבתא השומעת

יש קולות שלא נשמעים באוזניים.
הם לא באים מבחוץ,
אלא עולים מבפנים,
כמו אדוות עדינות במים.

הסבתא השומעת,
לא מחפשת תשובות.
היא מקשיבה למה שבין המילים.
לרווחים, לנשימה, לתנועה הקטנה
שכמעט לא מורגשת.

כשמשהו בתוכנו
מסכים להאט,
הקול הזה
מתחיל להישמע, להדהד.

היום אני מקשיבה למה שנאמר.
למה שמבקש מקום.

מה מבקש להישמע בי
כשאני מקשיבה באמת? ✨

יום ראשון – הסבתא הרואהיש מבט שמבקש להבין,ויש מבטשפשוט נוכח.העיניים פקוחות,אבל הראייה עוד לא התיישבה.הסבתא לא ממהרת.היא ...
22/03/2026

יום ראשון – הסבתא הרואה

יש מבט שמבקש להבין,
ויש מבט
שפשוט נוכח.
העיניים פקוחות,
אבל הראייה עוד לא התיישבה.

הסבתא לא ממהרת.
היא יושבת בתוך האור,
וממתינה.
לא שדברים יקרו,
אלא שיתבהרו.
ההתבהרות מהרגע שבו המבט מרפה,
ומשהו בפנים מסכים לראות.

היום אני נשארת רגע אחד יותר.
נותנת למה שכבר כאן
להופיע.

מה מבקש להתבהר בי
כשאני פשוט נשארת ומתבוננת? ✨

בלילות בהיריםיש נקודה קטנה בשמים.אם מתעכבים עליה רגע,מגלים שהיא לא נקודה אחת,אלא אשכול.שבעה כוכבים קרובים זה לזה.יש שקור...
22/03/2026

בלילות בהירים
יש נקודה קטנה בשמים.
אם מתעכבים עליה רגע,
מגלים שהיא לא נקודה אחת,
אלא אשכול.
שבעה כוכבים קרובים זה לזה.
יש שקוראים להן
שבע האחיות.
ויש מי שמרגיש בהן
משהו עתיק יותר,
כמו סבתות של אור.
חכמה שלא נאמרת במילים,
אלא נעה בשקט בין הדברים.
שבע איכויות של התבוננות.
שבע דרכים להקשיב.
שבע אפשרויות להיות בקשר
עם מה שחי בתוכנו.
כשמביטים בהן,
לאט, בלי למהר להבין,
משהו בתוכנו מתחיל להיפתח.
כמו זיכרון עדין של משהו שתמיד היה שם.
אני מרגישה בהן חכמה שקטה.
כזו שלא מבקשת תשובות,
אלא מזמינה נוכחות.

בשבוע הקרוב
נפגוש אותן אחת אחת.
כל יום
כוכבת אחת,
איכות אחת,
ושאלה קטנה ללב.
מוזמנים להצטרף אליי למסע הזה 💫🤍

פגיעות טקסיות.המילים האלה לא מתיישבות בשום מקום בגוף.הן זרות, קשות, בלתי נסבלות.הלב מיד רוצה להדוף,זה לא יכול להיות.לא כ...
22/03/2026

פגיעות טקסיות.

המילים האלה לא מתיישבות בשום מקום בגוף.
הן זרות, קשות, בלתי נסבלות.
הלב מיד רוצה להדוף,
זה לא יכול להיות.
לא כאן, לא אצלנו.
אבל זה כן.
זה אולי הדבר הכי מטלטל,
שהזוועות האלה לא שייכות רק לסיפורים רחוקים.
הן מתקיימות מתחת לאף שלנו,
בתוך מרחבים שנראים "נורמליים",
בתוך משפחות, קהילות, מערכות.
אנשים חיים עם זה.
ילדים גדלים בתוך זה.
קולות נשברים בתוך זה.

ואנחנו?
לא רואים.
לא שומעים.
לא מדברים.
לא כי לא אכפת לנו, אלא כי זה גדול מדי, מפחיד מדי, מערער מדי.
הנפש מגינה על עצמה.
אבל בתוך ההגנה הזאת, נשארים אנשים לבד.
יש עדויות, יש סיפורים, יש זעקות.
והן נעלמות, מושתקות.
נטמעות בתוך רעש של עולם שממשיך כרגיל.
ואני שואלת את עצמי שוב ושוב,
איך יכול להיות?
איך יכול להיות שקולות כאלה לא מרעידים הכול?

אולי הם כן, אבל רק למי שמוכן לשמוע.
כי לשמוע באמת, זה להסכים להישבר קצת.
זה להסכים שהעולם לא רק טוב.
זה להסכים שיש חושך שאנחנו לא רוצים לפגוש.
אבל אם לא נפגוש אותו, הוא ימשיך להתקיים,
בלי אור,
בלי עדות,
בלי התנגדות.

אני לא רוצה להיות חלק מהשתיקה הזאת.
גם אם אני לא יודעת מה הפתרון.
גם אם אני לא יודעת איך משנים.
אני יודעת דבר אחד!
אסור להישאר אדישים.
אסור להשאיר את הקורבנות לבד בתוך מציאות שאף אחד לא מוכן לראות.
אני מרגישה את הפחד הזה בתוכי, את חוסר האונים.
את הרצון לברוח.

אבל עמוק מתחת לזה, יש קול אחר.
קול שאומר, אל תשתקי!
גם אם הקול רועד.
גם אם הוא לא מושלם.
גם אם הוא רק התחלה.
כי כל קול כזה שובר עוד סדק בשתיקה.
אולי דרך הסדקים האלה, אפשר להתחיל לראות.
להתחיל לשמוע.
להתחיל לשנות.

אני כאן!
לא מסיטה מבט.
צועקת !!
כדי שמישהו ישמע.

20/03/2026

הבוקר הגיע עם גשם חזק. מכה בחלונות, ממלא את האוויר, שוטף את הכל בלי לבקש רשות.
התעוררתי לתוך הצליל הזה. לרגע לא זזתי. הגוף נשאר מונח, כאילו גם הוא מקשיב. משהו בי היה קפוא. לא דרמה גדולה, לא מחשבה ברורה, רק תחושה של עצירה. כמו מקום שלא יודע איך להניע את עצמו.
הבטתי החוצה. הכל זז שם. המים זורמים על האדמה, נאגרים, מתפזרים, ממשיכים. ואין להם ספק. אין להם שאלה אם לזוז או לא. הם פשוט בתנועה.
ובתוך הגוף, ההפך.
כיווץ.
שקט שלא זורם.
רגעים של חוסר אונים קטנים, כמעט בלתי מורגשים, אבל נוכחים.
עמדתי שם עוד קצת. בין הפנים לחוץ. בין המים שנעים ללא הפסקה לבין המקומות בתוכי שנשארים במקום.
ואז משהו זז. לא החלטה, לא מחשבה. תנועה קטנה. לקום. להתלבש. לצאת.
הגשם פגש אותי מיד. קר, ישיר, אמיתי. והגוף ,לאט, התחיל להגיב. צעד ועוד צעד. הנשימה השתנתה. משהו נפתח, אפילו אם רק במעט.
עוד מעט אכנס למים.
מים אחרים. שקטים יותר. מחזיקים.
אני יודעת שכמו הגשם שבחוץ, גם שם אין צורך להכריח תנועה. היא כבר שם. גם כשנדמה שהיא נעלמה. גם כשהכל מרגיש קפוא.
בין הטיפה הראשונה לבין הזרימה,
משהו מסכים שוב לזוז.
הבוקר הזה מרגיש בדיוק כמו הרגע הזה💧💧💧

א׳ בניסן.19 שנים עברו.אבא💔בוקר אחד,שבו פתאום נעלמת.בלי הכנה,בלי שיחה מקדימה,בלי התראה,נעלמת.הלב פסק,התעייף.יש רגעים בזמן...
18/03/2026

א׳ בניסן.
19 שנים עברו.
אבא💔

בוקר אחד,
שבו פתאום נעלמת.
בלי הכנה,
בלי שיחה מקדימה,
בלי התראה,
נעלמת.
הלב פסק,
התעייף.

יש רגעים בזמן
שלא באמת מתרחקים,
הם לא נשארים רק בעבר,
הם ממשיכים לחיות בגוף,
בלב,
בתאריכים שחוזרים,
בריח, בשיר, בזיכרון פתאומי.

בתוך תקופות כאלה, כמו עכשיו,
זה נוכח עוד יותר.
יש רגעים
שאני רוצה לספר לך משהו,
להרים טלפון,
לשמוע אותך אומר מילה פשוטה
שמסדרת לי את הלב.
להרגיש את הקרקע שהיית לי,
את היציבות,
את הבטחון,
את האופטימיות,
את אהבת האדם.

תשע עשרה שנים,
ויש בתוכי גם את המרחק
וגם את הקרבה.
גם את מה שהחיים בנו מאז,
וגם את המקום שנשאר חסר.

יש אובדנים
שלא "עוברים".
לומדים לחיות סביבם,
לנשום איתם,
להחזיק בתוכם את האהבה
ואת הגעגוע יחד.

זה מה שלמדתי עם השנים
שהקשר לא נעלם,
הוא רק משנה צורה.
היום הזה פותח שוב שער,
לזכור,
להרגיש,
להתגעגע,
וללחוש לך, אבא,
שאתה עדיין כאן,
בדרכים שרק הלב יודע לזהות. 💙

Address

Zikhron Ya`aqov

Opening Hours

Monday 08:00 - 20:00
Tuesday 08:00 - 20:00
Wednesday 08:00 - 20:00
Thursday 08:00 - 20:00
Friday 08:00 - 14:00
Sunday 08:00 - 20:00

Telephone

+972542998000

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Liat Kark - Holding Space for Healing posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to Liat Kark - Holding Space for Healing:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram