01/12/2024
צלילי הסתיו
היום יצאתי לטייל לים. על החוף אני רוקד, מתעייף, נכנס למים, משחקת, שרה.
אני שרה בכל מקום, אבל על החוף? שם השירה אחרת. על החוף הקול משוחרר, יש מקום. הים, עם מצבי הרוח המשתנים שלו, כמו שלנו, בני האדם, מאפשר ביטוי, פתיחות. הוא עוטף, מקבל, מרגיע, ונותן את המרחב להיות בדיוק מי שאנחנו.
כמו תמיד, כשהגעתי לחוף התחלתי לשיר. (חשוב לי להבהיר, ששירה, עבורי כמטפלת בקול, היא פשוט יצירת צלילים. זו לא חייבת להיות מנגינה מוכרת; זו הבעה גולמית, טבעית, שמתפתחת יחד עם הרגש שלנו. על זה עוד נדבר בהמשך.)
כך עמדתי על החוף והתחלתי עם צליל. אותו צליל לקח אותי למסע בעולם ללא גבולות, ללא שיפוטים, ללא פחדים. רק להיות מי שאני, באותו הרגע.
ואז שמעתי אותו – את רחש הסתיו בים.
בגלים היה משהו אחר. למרות שהים היה שקט יחסית, ושמעתי את הגלים מגיעים ונושמים בקצב שלהם, מאחורי הצליל הרגיל היה עוד משהו. גלים "אחרים", עם אנרגיה שונה. הם היכו בחוף בצורה נוכחת יותר, עם מקצב מוזיקלי שמבשר על שינוי, על עונה חדשה.
ברגע ההוא, הפסקתי לשיר. הקול שלי הוחלף בזיכרון. חזרתי לילדות שלי, לימים שבהם הייתי מקשיבה לצלילי הסתיו בסוף הקיץ. צבעים אחרים, ריחות אחרים, מקצבים אחרים – כל אלה התעוררו מחדש.
רציתי רק לשתף אתכם ברגע הזה, בצלילים האלה.
אולי גם אתם שומעים אותם, או אולי שומעים ומרגישים משהו אחר.
בעולם מלא ריצה, לחץ ושגרה, אולי גם אתם תמצאו רגע קטן להקשיב לצלילי הסתיו. רגע שמחבר, שמזכיר –
שכולנו חלק בלתי נפרד מהטבע האינסופי הזה.