04/08/2025
הכותש.
סיפור על מרחב כבוש בנפש, ועל הדיאלוג איתו.
מתוך חדר הטיפולים:
הוא נשמע כמו חצי קול חצי מחשבה.
כשנבחין בו נגלה כמה חורבן פנימי הוא מותיר אחריו וכמה הוא נחוש להרחיק אותנו מכל מה שטוב ויפה בנו.
הכותש הוא מרחב כבוש בנפש של כולנו.
הוא חלק שהפנמנו לתוכנו בילדותינו, ובבגרותינו הוא כבר פועל עצמאית ולפעמים לא ניתן לעצירה.
הוא מורכב ממוסכמות החברה, מגבולות נוקשים, מקול הורינו, מורינו, מאידיאלים, מציפיות חיצוניות ופנימיות.
ולפעמים הוא גם יודע להשתלט על קונספטים פנימיים חשובים ומפותחים כמו מצפון, אתיקה ומוסר, מעוות אותם וכותש את העצמי שלנו בשמם.
הכותש הוא ביריון פנימי, הוא "מדבר" איתנו בטון כועס, נוקשה, אלים, הוא מאשים, הוא יספר לנו סיפורים נוראיים על עצמנו, הוא ינסה למחוק כל זכר לטוב שבתוכנו, לאיכויות שבנו, לכוונות האמיתיות שלנו.
הוא יהפוך את הניסיון שלנו לבדיחה, וישפיל אותנו עד שנרצה להיעלם מבושה.
הוא יתכחש ליופי, לכנות והאנושיות שיש בכאבים ובפצעים הנפשיים שלנו ויספר לנו כמה שאנחנו לא שווים פרוטה בגלל שהם קיימים אצלנו ב-DNA
הוא יתעלם מהסיבות ומהגבולות האישיים שלנו ויאשים אותנו על ההחלטות והפעולות שביצענו וימוסס את העובדה שזה היה הכי טוב שיכולנו לעשות באותו הרגע
הוא יספר לנו עוד המון סיפורים
על כמה שאנחנו נוראיים, לא אהובים, בלתי רצויים, מכוערים, לא ראויים.
הוא אנרגיה שכל תכליתה היא לנסות שוב ושוב למחוק את המהות הפנימית האמיתית שלנו בנחישות.
בכולנו קיים הכותש הפנימי הזה.
וכולנו חוטאים בו בכמה רבדים לא מודעים:
פעם אחת שאנחנו מאמינים לו ונסחפים איתו לאזורים אולי הכואבים ביותר שבנפש שלנו.
פעם שניה כשאנחנו מעבירים אותו הלאה בהעברה בינדורית לילדינו
בפעם הבאה שתפגשו את הקול/ מחשבה שהוא הכותש האישי שלכם,
אל תתנו לו להשתלט על ההווייה שלכם,
תגידו לו משהו בחזרה
תהפכו את הקול שלו ממונולוג לדיאלוג
ואל תרדו לרמה שלו,
אל תתנהגו אליו בבריונות כמו שהוא עושה
כי בתוך ליבכם אתם יודעים כמה שזה פוגע
תגידו לו שלום
אתה הכותש שלי
אני מכיר.ה אותך מגיל- 3/5/8
ואני לא מאמין.ה לך עכשיו.
כי יכול להיות שהדברים הם לא בדיוק כפי שאתה מספר לי.
יכול להיות שאני מהממת, טובה, שהכוונות שלי טהורות, שאני אהובה, שעשיתי את ההכי טוב שלי, שאומנם יש לי אחריות אבל אני לא באמת אשמה בשום דבר, ולמעשה, בכלל לא מגיע לי להיצלב על המזבח שלך.
או כמו ששולי רנד ענה לכותש הפנימי שלו:
"אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע?
מכף רגל ועד ראש
מרגליות
אתה שומע?"
כי לא משנה כמה הכותש הוא קול חזק בחייכם
המהות האמיתית שלכם, גם אם היא ככ קטנה, חזקה הרבה יותר מכל כותש אגרסיבי ככל שיהיה.
היא מחכה בסבלנות עד שכותש ירד מכס מלכותו ואז היא סופסוף תוכל לזרוח על העולם בצבעה המיוחד.
כמו דוד אל מול גוליית
וחידה לעת סיום:
מתי הכותש ירד מכס מלכותו?
תשובה:
כשאנחנו מפסיק להמליך אותו.
איך?
דיאלוג ולא מונולוג.
זה שהוא צועק
לא אומר שהוא צודק
שבת של שלום פנימי
ודיאגול
לא עוד מונולוג.
