20/04/2026
אז כמרפאה בעיסוק
אני חוגגת עצמאות כל יום.
יש רגעים שאני רואה ילד שיכול—
אבל עושים בשבילו,
ואני מיד נכנסת למוד חשיבה:
איך מצמצמים את הפער?
לא רק כדי שיתלבש, יתרחץ או יאכל לבד,
אלא כדי שירגיש:
אני מסוגל. אני יכול.
ה“אני לבד” של פעוטות—
גם כשהם עוד לא מצליחים—
הוא בדיוק מה שמאפשר להם לנסות, לטעות,
להצליח חלקית…
ולאט לאט להצליח יותר.
אצל ילדים עם אוטיזם זה לא תמיד קורה מעצמו.
וכשזה כך, התפקיד שלנו הוא לדייק את התמיכה:
להוריד עזרה איפה שכבר אפשר,
ולהשאיר אותה איפה שעדיין צריך.
ככה נבנית עצמאות.
בסדנה שהעברתי לצוותים בכיתות תקשורת
על “תיווך כמנוף לעצמאות”,
פירקנו יחד סוגים שונים של תמיכה—
ואיך מתאים להפחית אותם בהדרגה.
דוגמה קטנה מהבית:
אם אני כבר שנים אומרת “תרימו את המגבת מהרצפה”
ושום דבר לא משתנה—
כנראה שהתיווך המילולי שלי
לא באמת משרת את המטרה.
לפעמים דווקא תיווך אחר יעבוד טוב יותר.
(ואגב—תיווך מילולי לרוב קשה יותר להסרה מתיווך פיזי.)
בקרוסלה צירפתי עקרונות שיעזרו לעשות סדר.
ואם אתם מרגישים שהילד ‘יכול אבל לא עושה’ – זה בדיוק המקום לעבוד עליו.
עצמאות שמח 🕊️
#אוטיזם #ריפויבעיסוקילדים #התפתחות הילד #גילהרך #פעוטות הוריםאוטיזם
