תמר פלג - פסיכודרמה עם סיפורי המקור, Bibliodrama

10/10/2025

האם זה באמת סוף סוף קורה?
יחד עם הגשם הראשון ששטף את הארץ והותיר ריח של רעננות ותקווה
בתוך בריכת השחייה המחוממת בשיעור הידרותרפיה,
פגשו אותי הבקר החדשות הטובות על חתימת העסקה, סיום המלחמה והחזרת החטופים.
הלב שלי כמעט זינק מהחזה למים, אבל מיד התכווץ שוב.

מאוחר יותר גיליתי שה "פיד" שלי מלא בפוסטים צוהלים ושמחים ובברכות "שהחיינו" והרגשתי נכלמת על שאני לא מצליחה לשמוח.

מה קורה לי?
כנראה שאני שומרת על הלב שלי שלא ייפגע, שלא יתאכזב. בינתיים אלו רק הבטחות על הנייר. אני מחכה לראות בעיניים שלי שהם חוזרים, מפחדת לחשוב באיזה מצב יחזרו, ועוד יותר מלראות את רשימת השמות של מי שלא הצליח לשרוד.
"לכל זמן- ועת לכל חפץ" אמר החכם באדם, עוד יגיע זמן השמחה, אני מעודדת את עצמי.

וכשזה יקרה, כשכולם סוף סוף יחזרו והמלחמה תיגמר – מה אז? מה יהיה איתנו?
נצליח לחזור לשגרה המוכרת? לעצמי המוכר נטול החרדות? או שדווקא עכשיו, כשהמתח העצום שהחזקנו למשך כל כך הרבה זמן ירד- נרשה לעצמנו להתפרק וגילויי הפוסט טראומה פשוט יתפרצו?
אני מאמינה שהלב הכואב שלנו, שידע אינספור כיווצים והתרחבויות, ששט במשך תקופה ארוכה בין גלי כאב, דאגה, תקווה, אכזבה ורגעי שמחה קטנים, ידע להמשיך להחזיק את כל הקצוות.
הלוואי שנצליח להתחבר לכל מנעד הרגשות שלנו, באמת, בלי להעמיד פנים של גיבורים. הלוואי שנרשה לעצמנו גם לבקש עזרה, לשחרר את כל מה שהצטבר לנו בגוף ובנפש, להרפות ולנשום.
ואני רוצה להאמין שנדע למצוא משמעות חדשה לכל מה שיבוא אחר כך. שנצליח להעביר את הקשב פנימה, למה שהנשמה שלנו מבקשת- לחזור "הביתה", להרפות, לנתב את הכוחות שלנו כדי לרפא את עצמנו ברמה האישית וגם החברתית.
ואמן שכבר נזכה לחבק את כולם.

05/10/2025

"אוי, קר פה," התלוננה מיכל בת הקטנה, כשמשב רוח הסתנן פנימה והניע קלות את קישוטי הנייר התלויים בסוכה.

רחל חייכה, הידקה את הצעיף סביב צווארה ונשענה קדימה. "יודעים מה? זה מזכיר לי סיפור.

עיני הילדים התמקדו בה. רחל הייתה ידועה בסיפוריה, שתמיד הכילו משהו שהילדים הקטנים יכלו להבין והמבוגרים יכלו להעריך ברובד עמוק יותר.

"האחיין שלי, יובל בן החמש, בוכה בכל פעם שאחותו הגדולה יוצאת מהבית," סיפרה רחל, ידיה מחקות את דמעותיו של הילד. "ויודעים מה הוא עושה כשהיא חוזרת מאוחר?

לוקח את הסווצ'ר האהוב שלה, עם ריח הבושם המתוק שלה, מריח אותו עמוק, ונרדם חבוק אתו. בשבילו, הסווצ'ר הזה הוא כמו חיבוק ממנה, גם כשהיא לא נמצאת לידו."

דני הביט בה בעיניים חכמות ושאל, "אז מה, הסוכה היא כמו הסווצ'ר?"

רחל הרימה גבות בהפתעה. התובנה של ילד בן תשע הדהימה אותה. "בדיוק!" היא חייכה, והנהנה בראשה. "כולנו מרגישים לפעמים שהעולם גדול עלינו, שאנחנו לבד מול הכול.

הסוכה היא כמו חיבוק שמגיע מלמעלה. היא כאילו לוחשת: 'אני יודעת שאתה מפחד לפעמים, שהמבנה שלי ארעי, אבל תסתכל דרך הסכך – רואה את הכוכבים ההם? אתה אף פעם לא באמת לבד'."

הילדים הפנו מבטם למעלה אל הסכך, אל הכוכבים שהציצו בין הענפים הדקים. שתיקה נעימה השתררה בסוכה, נקטעת רק על ידי רשרוש עלים ברוח הקלה.

"אבל הסוכה לא חזקה כמו בית אמיתי," התעקשה מיכל, מושכת בחוזקה בשרוולי הסוודר ומסתירה את כפות ידיה הקטנות והקרות.

"נכון מאוד," הנהנה רחל, והושיטה יד ללטף את שיערה הבהיר של הילדה. "וזה בדיוק העניין. אנחנו חיים בעולם שמשכנע אותנו שביטחון מגיע מקירות עבים, ממנעולים חזקים, ממצלמות אבטחה ופתאום מגיע חג ואומר לנו – צאו החוצה, לסוכה הארעית הזאת, ותרגישו בטוחים בכל זאת. הסוכה היא משהו מוחשי שמזכיר לנו שלמרות ש"אבא" (הקב"ה) או "אמא" (השכינה) אינם נראים לעין, הם עדיין כאן, איתנו. זה כמו הסווצ'ר של האחות של יובל הקטן.

עיניה של רחל נעשו רכות והיא שתקה לרגע.

היא נזכרה איך באותו ערב לפני שנה, בדרך הביתה מסוכת הוריה, הבינה פתאום שזה בדיוק מה שהיא צריכה ללמוד בחייה האישיים:....
המשך קריאה בבלוג שבאתר . בתוספת מרגילי כתיבה רפלקטיבית (קישור בתגובות)

30/09/2025

ביום הכיפורים נוהגים לקרוא את הסיפור על יונה והדג.
זה סיפור שתמיד משך אותי בגלל העוצמות שבו והיום אפילו יותר מתמיד-
בגלל המטאפורה של הפלגה בסערה גדולה שקמה עליך ומאיימת, בגלל הסמלים העמוקים בסיפור שמאפשרים לנו לגלות בו חלקים נסתרים במסע של עצמנו, ובגלל הרובד הפסיכולוגי העמוק שבו.
החלטתי להעניק מתנה לקהל הקוראים שלי בצורת "קיט" על מסמך Pdf הכולל: מאמר קצר בנושא "מן המעמקים-להקשיב מהבטן" בהשראת הסיפור של יונה, פרשנות על הסמלים והארכיטיפים ותרגילי-כתיבה רפלקטיביים, בשפה פשוטה ומובנת לכל נפש. למי לשלוח?

28/09/2025

גרגירי החול האחרונים נושרים בשעון חייו של משה. הלב שלו אולי מחסיר פעימה, אבל הוא לא מתכנס בזיכרונות, ולא מאפשר לחוויית הפרידה מהחיים להשתלט עליו, משה פשוט ממשיך ללכת.
"וילך משה" – מילים פשוטות שמכילות עולם שלם של תעוזה, של מיקוד, של נחישות ושל נאמנות.
רוב בני האדם, באופן טבעי, היו נאחזים ברגעי חייהם האחרונים בעצמם,
לא משה. הוא עסוק במה שהוא תמיד היה עסוק בו – בעם שלו, בדרך שלהם אחרי לכתו.
הוא עושה עוד צעד במסלול תפקידו כמנהיג. ומה שמעסיק אותו ברגעים האחרונים של תפקידו ושל חייו הוא: איזה עוד דבר חשוב עליו לומר לממלא מקומו, ליהושוע, לפני שהוא יורד מעל הבמה ומפנה את תפקידו.
יש משהו מרטיט בדמות שלו, האיש הזקן הזה שיודע שהוא לא יעבור את הירדן, והדבר האחרון שמטריד אותו הוא: "מה עוד לא אמרתי להם? מה הם עלולים לשכוח?"
זו אינה רק דאגה של מנהיג שהיה אב-רוחני, זוהי אהבה בצורתה הטהורה ביותר.
ומה הוא בוחר ללמד? את מצוות "הקהל"- הרגע המיוחד הזה שקורה רק פעם בשבע שנים, כשכל העם נאסף יחד:
"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות...הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך". (דברים לא 10)
דווקא בשנת השמיטה, כשאנחנו משחררים אחיזה, משמיטים חובות, מרפים – דווקא אז צריך להתאסף כקהילה ולשמוע את הסיפור המשותף, כי יש כוח בהקשבה יחד למילים שנותנות משמעות.
משה, שהוביל את עמו דרך מדבריות ומרידות, מלמד אותנו סוד פשוט ועמוק:
הטפות- נשכחות, איומים- מתפוגגים, אבל סיפור- סיפור נחקק בלב.
הוא מבין שהזיכרון הקולקטיבי, הסיפור המשותף, הוא שיחזיק את העם הזה יחד לאורך הדורות.
ואיך זה נוגע בנו היום? מעבר לכך שאנו מתקרבים למועד חג הסוכות?
כולנו חווים רגעים של מעבר, של שחרור, של העברת המקל הלאה. לילדים שכבר פורשים כנפיים, לתלמידים שממשיכים בדרכם, למי שבא אחרינו במעגלי החיים השונים. ובכל אחד מהרגעים האלה מהדהדות המילים הפשוטות והעמוקות: "חזק ואמץ".
בפרשה מוזכר הביטוי "הסתר -פנים." יש שיגידו שאנחנו חיים כיום בתקופה של הסתר-פנים. אבל כמו הלבנה בימים שבין "כסה לעשור", גם אנחנו יכולים להתמלא מחדש.
אולי דווקא ההכרה בהסתר הפנים בחוץ היא הזמנה לחפש מחדש את האור, בתוכנו, לזכור מהו הסיפור האמיתי שלנו ולהמשיך ללכת.
אולי זה המסר האחרון והעמוק ביותר של משה:
תמשיכו ללכת, גם כשהדרך לא ברורה. ספרו את הסיפור, שוב ושוב. אל תשכחו מי אתם. והכי חשוב - אל תלכו לבד. תלכו יחד. כקהילה. כעם.
נראה לי שהמסר הזה מתאים גם לנו היום ועל כך אני אומרת "חזק ואמץ".
ובימים אלה של חשבון נפש, לקראת יום כיפור אולי כדאי גם שנשאל את עצמנו:
מהו הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו? הסיפור שילכד אותנו?
( #לפרשתהשבוע "וילך")

17/09/2025

תאמינו או לא, עוד שבוע מסתיים חודש אלול !
וזה לקח אותי למחשבות שאני מבקשת לחלוק איתכן
אחד הדברים המעניינים שלמדתי על חודש אלול (על פי ספר יצירה)- שהאות המסמלת את חודש אלול היא האות יוד - הנקודה הכי קטנה במגע הקולמוס על הנייר, ההתחלה של כל האותיות, שנקראת "קוצו" של יוד. התחלה עם פוטנציאל.
בעצם, זה בדיוק מה שאלול מזמין אותנו לעשות - לחזור לנקודת ההתחלה שלנו, למהות הבסיסית, ולהתרענן משם. להתחדש מבפנים. אבל השנה, הדרך פנימה רצופה מכשולים.
אני מנסה לחזור לנקודת המקור שלי, ופשוט לא מצליחה.
איך אפשר להתכנס פנימה כשבפנים יש כל כך הרבה כאב? קרוב לשנתיים מאז 7.10, והלב עדיין שותת. החטופים שלנו עדיין שם, המלחמה ממשיכה, החברה שלנו קרועה, והעתיד הכלכלי מעורפל.
ביני לבין הי' הקטנה שבי יש שכבות עבות של עצב עמוק. של חוסר אונים מול הזוועה. של זעם על המצב, על ההרוגים, על התחושה שאנחנו לבד בעולם עוין.
אני יודעת שלא רק אני מרגישה כך ומה שמטריד אותי יותר מכל היא הדאגה שנשקע בזה. שנשכח איך זה להרגיש אחרת. שהכאב הקולקטיבי הזה יתקבע בנו, יהפוך לחלק מהזהות שלנו, ונאבד את היכולת לחלום על משהו אחר.
מצאתי שהדברים שעוזרים לי להתחבר ולהיזכר ב י' הקטנה שבתוכי- הם דברים קטנים של יום יום.
אתמול בבוקר הלכתי לים. ראיתי את המים הצלולים, את הדגל הלבן המתנופף, והרגשתי הכרת תודה עמוקה על הרגע הזה. פתאום הרגשתי כאילו העולם עוד יכול להיות טוב. לרגע נשארתי בתחושת השמחה על המתנה הקטנה הזו : שחיתי עמוק, רחוק מהחוף, ואז חזרתי בציפה על הגב, נותנת למים לערסל אותי. בדרך חזרה פגשתי נשים שלא הכרתי, ונוצרה ביננו שיחת-נשים קרובה, שיתפתי אותן בהרצאה ששמעתי על תקווה - על המעבר מברית של גורל שנכפה עלינו לברית של ייעוד שאנחנו בוחרים.
אולי זו העבודה האמיתית שלנו עכשיו – לא להתעלם מהכאב, אלא למצוא דרך לחיות אתו ובכל זאת לאפשר לנו שמחות קטנות על הדרך-בלי להרגיש אשמים, ואז לזרוק עוגן לתמונה על עתיד טוב יותר, מתוך הביצה הטובענית שאנחנו נמצאים בה כרגע ולעזור זה לזה לראות את הניצוץ הזה, את הנקודה הקטנה של התחלה חדשה, גם כשהיא כמעט בלתי נראית.

14/09/2025

10/09/2025

בתזמון של חודש אלול, רגע לפני השנה החדשה-יש לך הזדמנות נפלאה לפתוח דף חדש.
בימים של עומס, אי-שקט וחדשות כואבות - את לא צריכה "להחזיק מעמד".
רק לחזור לעצמך.
למרכז הריפוי הטבעי שלך, שלא תלוי באף אחד.
למקום שמייצב אותך גם כשהכול סביבך רועד.
הפסיכודרמה הקלאסית היא דרך עדינה, יצירתית ומפתיעה להגיע לשם-
להשמיע קולות שלא הושמעו, לפגוש דמויות פנימיות ולהקשיב למסרים, להתנסות בחילופי-תפקיד ולחוות טרנספורמציה במערכות יחסים עם עצמך ועם המשמעותיים לך
ולחזור בהדרגה – לשקט. לנשימה. לעצמך.
במיוחד לנשים 50+ שטרם התנסו בשיטה הוותיקה הזו שמחוללת נפלאות, יצרתי סדנת מבוא וטעימה בפסיכודרמה קלאסית באורך מלא
״אני לדודי- אלול ומערכות יחסים״
בסדנה תתקיים ב 17.9.25 ,
בפורמט פרונטלי בזכרון יעקב ובמחיר סמלי ושווה לכל נפש.
סדנה תהליכית שנתית תתחיל בסוף אוקטובר.

👇פרטים והרשמה כאן למטה

https://bibliodrmh.ravpage.co.il/Psyweb

07/09/2025

איך לחזור לשקט הפנימי גם כשהכול סוער – בלי לברוח, בלי להתנתק
בימים של עומס, אי-שקט וחדשות כואבות - את לא צריכה "להחזיק מעמד".
רק לחזור לעצמך.
למרכז הפנימי הריפוי הטבעי שלך, למקום שמייצב אותך, גם כשהכול סביבך רועד ושאינו תלוי באף אחד.
בתזמון של חודש אלול, רגע לפני השנה החדשה-יש לך הזדמנות נפלאה לעשות זאת, ולפתוח דף חדש.
הצטרפי לסדנת המבוא שלי בפסיכודרמה קלאסית- דרך עדינה, יצירתית ומפתיעה שתדריך אותך להתחבר אליה.
דרך התנסות בחילופי-תפקיד, תקשיבי לקולות שלא הושמעו, תפגשי דמויות פנימיות, תחווי טרנספורמציה במערכות יחסים עם המשמעותיים לך..
מועד הסדנה הולך ומתקרב- 17.9- וההרשמה בעיצומה.
למי לשלוח פרטים?

06/09/2025

ב 20 השנים האחרונות, מצאתי את עצמי אורזת ופורקת שש פעמים. כל מעבר דירה לא היה רק החלפת כתובת; הוא היה עצירה כפויה, צורך עמוק לבדוק מה אני לוקחת איתי הלאה לפרק הבא, ומה, למרות הכול, אני משאירה מאחור. תמיד נשאר שם חלק קטן מהלב, פרידה שקטה ממה שהיה. הבנתי שפעמים רבות, אני זקוקה לאירוע חיצוני, לנקודת ציון ברורה, שתכריח אותי למיין, להחליט, ולצעוד קדימה קלה יותר.

חודש אלול, בלוח השנה, הוא בדיוק אירוע כזה. הוא מזמן לנו מסגרת זמן ממוקדת, הזמנה פנימית לעשות הכנה רוחנית: מה ניקח איתנו לשנה החדשה, ומה נוכל לשחרר באמת, גם אם זה כרוך בצביטה קטנה בלב. השאלה הגדולה היא – איך עושים את זה בפועל, בצורה שתחזיק מעמד ותיצור שינוי עמוק?

יש מי שבוחרים לכתוב רשימות, וזו דרך נפלאה למיקוד, במיוחד אם מצליחים לחזור אליהן כעבור שנה ולבחון את ההתקדמות. אחרים יוצרים לוח חזון, וזה מצוין למיקוד במה שרוצים להכניס.
אבל לעיתים קרובות, האתגר הוא לא רק לדעת מה לשחרר או להזמין, אלא איך לעגן את ההחלטה הזו בגוף ובנפש, כך שתהפוך לחלק בלתי נפרד מהמציאות החדשה שלנו.

וכאן אני רוצה להציע לך דרך נוספת, עוצמתית ומוחשית, ששינתה את האופן שבו אני מתמודדת עם שינויים: פסיכודרמה.
פסיכודרמה היא חוויה פעילה. את מקבלת במה, גם אם היא וירטואלית, ועליה את מעמידה באופן מוחשי את ההחלטות הכי מהותיות שלך. את מציבה "ייצוגים" – לקשרים, למצבים, לתכונות, לקולות פנימיים – כל דבר שאת רוצה לשחרר מהמרחב שלך. וחברי קבוצה יכולים לשמש כייצוגים, וגם לייצג את מה שאת רוצה להכניס לחייך.

אני זוכרת לפני שחזרתי ארצה מארה"ב ועזבתי את הבית שמאד אהבתי, ערכתי עם עצמי "מונו-דרמה"-שזו פסיכודרמה בהנחיה עצמית, במהלכה שמתי על השטיח צעיפים צבעוניים שונים, כל צעיף ייצג את אחד מהחדרים בבית, והיה גם ייצוג עבור הגינה היפהפיה, ועם כל "חדר" ערכתי שיחה, הודיתי לו על מה הוא נתן לי בשנים שחייתי בו, ואחר כך גם החלפתי תפקיד ושמעתי מה המסר שה "חדר" נתן לי להמשך הדרך.
הפרידה הקשה ביותר עבורי הייתה מה"סטודיו" שלי, ששימש לי גם "אולפן" שבו לימדתי עברית, וגם מרחב להנחית קבוצות פסיכודרמה (בתמונה)

כשאנחנו עולות על הבמה הקסם קורה. אנחנו מעגנות את ההחלטות בגוף שלנו.
הגוף זוכר את הבחירות שלך: הוא זוכר את הכבלים הבלתי נראים שפרמת, את הדברים ששחררת מהם אחיזה, את איכות מערכות היחסים שאת מבקשת לעצמך, ואת מה שאת מזמינה להכניס לחייך. המוח מתחיל לחרוט שבילים חדשים, כי את כבר נעה, פיזית ורגשית, לתוך המציאות החדשה שאת מזמנת. זו העוצמה האמיתית של הפסיכודרמה.

אם את מוכנה לעשות את ההכנה האמיתית לשנה טובה יותר, לשחרר את הישן ולפתוח מקום לחדש בדרך עמוקה, בלתי נשכחת ומשחררת, אני מזמינה אותך להצטרף למפגש המבוא החוויתי שלנו של פסיכודרמה קלאסית:
"אני לדודי- מערכות יחסים באלול" שיתקיים בעוד פחות משבועיים וההרשמה בעיצומה!
צרי איתי קשר בהקדם כדי להבטיח את מקומך- והשאירי לי סימן בתגובות.

05/09/2025

אחת התובנות העמוקות ביותר שעולות מעבודה פסיכודרמטית, היא שהעבודה האישית שלנו אינה נשארת "אישית" בלבד. כשאנו משנות משהו בתוכנו – דפוס חשיבה, תגובה רגשית, או הבנה של קשר – זה מיד משפיע על האנרגיה שאנו משדרות החוצה.
האנרגיה הזו, בתורה, משפיעה על האנשים סביבנו – על המשפחה, על החברים, על הקולגות. זהו שינוי קולקטיבי שמתחיל מצעד קטן ואישי. זה כמו לכוון כלי נגינה – כשכלי אחד מכוון היטב, הוא משפר את כל התזמורת.
הפסיכודרמה נותנת לך את הכלים לכוון את הכלי הייחודי שלך, ודרכו, להשפיע על ההרמוניה הכללית.

לפני שקופצים למים העמוקים, תמיד כדאי לטבול בהם קודם.
סדנת מבוא וטעימה לפסיכודרמה היא בדיוק כזו – הזדמנות לטעימה, להכיר את השיטה, לחוות את האווירה, ולראות אם היא מדברת אליך.

זו לא התחייבות ארוכת טווח, אלא מפגש חד פעמי שנועד לפתוח בפנייך עולם שלם של הבנה עצמית ושינוי.
תוכלי לשאול שאלות, להרגיש את האנרגיה, ולקבל כלים ראשוניים שילוו אותך.
בסופה תוכלי לקבל החלטה שמבוססת על החוויה האישית שלך אם את רוצה להמשיך לסדנה התהליכית שתתחיל בסוף אוקטובר.

סדנת מבוא וטעימה באורך מלא (שעתיים)- "אני לדודי-מערכות יחסים האלול"
תתקיים ב17.9 בפורמט הזום בערב, ובפורמט פרונטלי בזיכרון יעקב בבקר.
לאחריה תהיי בשלה לקבל החלטה אם להמשיך את מסע ההתפתחות והריפוי שלך
בקבוצה תהליכית שתתחיל ב22 לאוקטובר עד מרץ ( במפגשים דו-חודשיים).

כתבי לי "אלול" בתגובות שתקבלי את הקישור עם כל הפרטים.
שומעת את הקריאה להצטרף?