07/12/2025
#וישלח
ש אנשים (אני ביניהם...) שלפני שהם יוצאים את הבית הם נזכרים פתאום בכל מיני דברים שהם צריכים להספיק דקה לפני שהם עוזבים, או כשהם כבר נוגעים בידית הדלת והמפתח ביד- הם נזכרים פתאום במשהו ששכחו (מטריה, ספר או דבר-מה אחר), חוזרים לאחור כדי לקחת, ובקיצור-יוצרים עיכוב ומתמהמהים לעזוב את הבית.
ויש אנשים שאצלם זה בדיוק הפוך: כשהם צריכים לחזור הביתה- הם פתאום נזכרים בכל מיני דברים שהם צריכים עוד להספיק, ושגורמים להם להתעכב ולהתמהמה מלחזור הביתה.
בפעם אחרת אולי נדון בדינמיקות הנפשיות שמסתתרות מאחורי ההתנהגויות הללו, הפעם אני רוצה לשים את המיקוד שלי על מישהו מפורסם שהתמהמה מאד כשהחליט לחזור הביתה.
אני מדברת על יעקב אבינו, בפרשת "וישלח" שקראנו בשבת האחרונה.
אחרי שהתמהמה 20 שנה בבית לבן דודו והחליט סוף סוף לחזור ל"בית אביו", אחרי המפגש הדרמטי והמרגש עם אחיו התאום עשיו שלא ראה 20 שנה והסתיים בחיבוק ונשיקות, בדרכו לבית אביו-הוא מתמהמה.
ההתמהמהות הזו גובה ממנו מחירים מאד יקרים. אחד מהם הוא אונס ביתו דינה ע"י שכם בן חמור, והשני- נרמז באירוע קטן שקל לדלג עליו ולא ליחס לו חשיבות לאור הדרמות הגדולות שמתרחשות בפרשה:
דבורה, המיינקת של רבקה מתה והיא זוכה מצד יעקב לכבוד גדול ולאבל כבד. למקום שבו היא נקברה הוא קורה בשם "אלון-בכות".
וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן--הִוא, בֵּית-אֵל: הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ. ז וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת. (פרק לה')
זה מעורר תמיהה מסוימת- מה ליעקב ולדבורה, שהפעם היחידה ששמענו עליה קודם הייתה כשנשלחה ע"י לבן יחד עם רבקה אימו, במסעה מחרן לכנען?
האם זה מצדיק אבל כה גדול?
ואולי היא שימשה רק "טריגר" ? אם כך- על מי או על מה הוא באמת התאבל?
רש"י בפירושו מסביר כי השם "אלון" ביוונית משמעו "אחר", ומסיק מכך שהאבל שיעקב מתאבל הוא אבל אחר: לא על דבורה הוא מתאבל אלא על מות רבקה אימו, שהתמהמהותו בדרך לבית אביו, גרמה לכך שלא זכה לפוגשה. ודבורה היא למעשה הקשר הקרוב ביותר אל אימו רבקה.
וכאן בעצם נשאלת שאלה נוספת: אם כך מדוע יעקב התמהמה כל כך בדרך לבית אביו?
מה עיכב אותו מלפגוש את אימו שאהבה אותו כל כך? (ועפ"י המדרש- איחר את המועד ונתבשר שם, במקום שבו נקברה דבורה, על מות אימו).
באמצעות חילופי -תפקיד עם דמותו של יעקב יש לנו אפשרות לשער מה יעקב חשב לגבי החזרה לבית אביו ומה באמת עיכב אותו. התנסות כזו מאפשרת לנו לראות את הדמות על כל מורכבותה , לגלות כלפיה חמלה, וגם ללמוד משהו על עצמנו. בנוסף- סיפורי המקרא מתגלים כבעלי משמעות רלוונטית, כאוצר חי העומד לרשותנו ולא רק כמוצג מוזיאוני , אמוני או היסטורי.
האפשרות "לצעוד בנעליה" של דמות בסיפור, להשאיל את קולך למחשבות ולרגשות שהדמות לא הביעה בקול ולחוות את הסיפור כאילו הוא קורה לך כאן ועכשיו, מעוררת לתחייה מקומות חמקמקים בתוכך שמבקשים לעלות ולקבל תשומת לב. היא מסבה את תשומת הלב לתהליכים ודינמיקות נפשיות שהן נחלתם של הגיבורים בסיפור, אך גם של כולנו כבני אנוש.
גדולתה של עבודה דרך דמויות וחילופי תפקיד, שהיא מאפשרת, בצורה מוגנת ומבלי להיחשף, לעבוד על עצמנו, ולקחת "הביתה" תובנות מדויקות עבונו. בדרך של משחק ושל "כאילו" אנחנו מתנסים במצבי חיים אמיתיים וצומחים.
רוצים להתנסות בחוויה באופן מלא?
הנה הזדמנות:
בואו להכיר ולהתנסות בכלי מיוחד של כתיבה מרפאה (כתיבה רפלקטיבית) משולבת בחילופי תפקיד עם דמויות מסיפור מוכר, כתיבה שתעזור לכם לייצר בעדינות תנועה רגשית עמוקה, לזהות סיפורים שכובלים אתכם, להזיז תקיעויות, להתחבר למשאבים ולפרום "כבלים של משי" שמונעים מכם מלעשות בחירות חופשיות בחייכם
בהדרכה החינמית שלי "לשחרר את הסיפור התקוע" שתתקיים בזום ביום שלישי הקרוב
9.12.25 בין 19:30-21:00, במסכים פתוחים פנים אל פנים.
בסיום ההדרכה אעניק הצעה מיוחדת ואטרקטיבית למי שתרצה להעמיק ולהמשיך איתנו לסדנה המליאה " החלום, הבור והכתר-מסע הגיבור של יוסף ושלך".
