What are the opening hours?

Monday 9am - 7pm Tuesday 9am - 7pm Wednesday 9am - 7pm Thursday 9am - 7pm Friday 9am - 4pm Sunday 9am - 5pm

https://www.facebook.com/179571812561429/

Conscious Parenting הורות מודעת, Thousand Oaks, CA (2025)

08/18/2025

על ביקורת ועידוד. ⚽️⚽️ ⚽️

על מגרש הכדור רגל בחוג של בן ה 8 שלי אחד ההורים צעק מהיציע לעבר הבן שלו: ״תתרכז תתרכז״!!
הורה אחר קרא בתוכחה : ״אתה יודע לאיזו קבוצה אתה שייך?? ״
והורה שלישי צעק בהתלהבות אחרי שהבן שלו הבקיע גול : ״איזה אלוף, איזה אלוף!!״

אחר הצהריים , בחוג המתמטיקה של הבן, אמא אחת שאלה בקול מתוח את הבן שלה מפינת הישיבה של ההורים ״אתה מרוכז??״

הכוונה שלנו טובה, אבל בלי לשים לב אנחנו כל היום מנהלים אותם. מצביעים על מה שלא עובד. מאתגרים אותם היכן שלא צריך. משבחים אותם באופן שנותן להם לרגע אולי תחושה טובה, אבל אז כשהם לא מצליחים - הם יכולים להרגיש ממש לא אלופים ושהם איכזבו אותנו .

אנחנו מלמדים אותם לא בכוונה שרק כשהם מצליחים אנחנו מאשרים אותם.

עזבו. שחררו. תנו להם להיכשל לעיתים, ולהצליח לפעמים ולחוות את החוג - כשלהם, בלי הצורך לרצות אתכם ולהפוך אתכם גאים.

ואם בכל זאת נרצה לשבח אותם, אני מציעה להתרכז יותר בתהליך מאשר בתוצאה.

אפשר לומר למשל: ״כל הכבוד על המאמץ״!
או: ״שמתי לב שאתה ממש יודע לשתף פעולה עם כולם!.״

וכשהילדים שלנו לא מצליחים , והם מאוכזבים, אל תקחו מהם את ההרגשה. אל תגידו למשל :״ אל תבכה, לא קרה שום דבר״.. כי מבחינתם כן קרה משהו שאיכזב אותם .

במקום, אפשר לומר להם למשל: ״אני יודעת שזה מאכזב. אתה יודע? לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות.״

בואו ניתן להם את המרחב להשתתף בחוגים ללא השיפוטיות שלנו.
שיהיו נוכחים במרחב שהוא רק שלהם,
ויחזקו את קולם הפנימי שמספר להם באמת מה - הם - מרגישים . ⚽️

08/17/2025

@ Some thoughts about Homework Avoidance .
As the new school year approaches, I am sharing an old post of mine regarding academic stress and how to ease it.

P.S: Times goes by so fast, but what life teaches us, and not just in school, last for a lifetime. ❤️

08/14/2025

השיח הפנימי :
אחרי יום כייפי בים - התארגנו לחזרה הביתה. הבן שלי הרים וניער את המגבת, אסף את כלי הים שלו, הכניס את בקבוק המים לתיק ומצא את נעליי האצבע. המגבת שלו עדיין היתה מלאת חול, הבקבוק גם הוא נרטב מהבוץ שהוא הכין מחול ומי ים, אבל אני בחרתי להתרכז בטוב:
״כל הכבוד״! אמרתי. ״אתה כל כך יודע לעזור! איזה ילד אחראי אתה!״ אני יודעת שהדרך בה אנחנו מדברים עם הילדים שלנו מעצבת את השיח הפנימי שלהם עם עצמם ועם העולם.

אבל אז - הבטתי בעצמי. את סנדל ימין לא מצאתי, המגבת שלי היתה ממש רטובה, ואיפה לעזאזל המפתחות של האוטו??
התחלתי לגעור בעצמי :״ נמאס לי! מה נסגר איתי?? למה אני כזאת לא מאורגנת ??״
אבל אז עצרתי.
מה קורה כאן ? שאלתי.
איך זה שאני כזאת עדינה ונעימה עם הבן שלי אבל את עצמי אני קוטלת ?
לקחתי נשימה עמוקה. הסנדל ביצבץ לו מתחת לכיסא הנוח. אני בסדר. אמרתי. לוקח זמן להתארגן ביציאה מהים. והיה אחלה יום - זה מה שחשוב.
אז בואו נקפיד על שיח מכבד עם הילדים שלנו, אבל גם - עם עצמנו. 🏖️

07/17/2025

מה אפשר ללמוד מפסטה?

אני ובן ה 8 שלי אכלנו ארוחת צהריים. אני סיימתי את הפסטה שלי לפניו, ושאלתי אותו אם אפשר לקבל ממנו קצת פסטה.

בדרך כלל הוא ילד שיודע להפגין נדיבות.

״לא״! הוא ענה.

שתקתי לשנייה (די מתפלאת בתוכי ) ואמרתי בחיוך: ״טוב״.
‏
כן, יכולתי לדבר איתו על כמה חשובה היא הנתינה וכו וכו, אבל האם באמת ילדים לומדים משהו מההרצאות האלה?
האם הם לומדים כשאנחנו מוכיחים אותם ?

קמתי לסיר ולקחתי לי פסטה.

אחרי שלקחתי כמה ביסים, שאלתי אותו בכוונה תחילה אם הוא רוצה קצת מהפסטה שלי.

רציתי להדגים לו נתינה ונדיבות . הוא אמר שלא, ואחרי 20 שניות לערך גם הוא שאל אותי אם אני רוצה קצת פסטה. 🙂

זו הייתה דוגמא כל כך מוחשית לאיך הדוגמא האישית שלנו מעבירה את המסר שאנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו בצורה הטובה ביותר.

אני חושבת ששנינו למדנו מהפסטה. 🙂

04/20/2025

בשדה התעופה בדרך הביתה מחופשה, הוא התעקש לסחוב את המזוודה שלו.
״אני יכולה להחליף איתך״ אמרתי.
״לא!״ הוא ענה.
״אז תשים את הילקוט הקטן על שתי הכתפיים״, הצעתי.
אמא!!״ הוא ענה בכעס.
אז חדלתי.
רציתי להציע לו גם שיתן לי את הסווטצ׳רט, רציתי להראות לו איך להסיע את המזוודה באופן יעיל יותר, אבל הזכרתי לעצמי ש:
1. הלמידה הכי טובה נרכשת מתוך נסיון.
2. כל הרגעים הקטנים האלו בונים את תחושת המסוגלות שלו, שהוא יקח איתו במסע החיים, ולא רק בחזרה מחופשות.

Shikma Geffon
LMFT & Parenting coach.

04/17/2025

On our family vacation we had the honor to interact with dolphins. One of the activities we were offered was to ride with one of them. 🐬
My 7 years old looked at the dolphin and said: “I’m doing it.”
I was surprised, a bit concerned, and happy at the same time.

Counterintuitivly, I believe that he felt ready just because of all of these times he wasn’t actually ready yet to do certain things:
Joining an after school program, sleeping over, trying a new food, watching a “scary” kids movie.
At all these times I wanted to say: “just try” but instead I said: “ok, it is your decision”.
I believe that by respecting the decisions he made, I allowed him to recognize & listen to his own inner voice.
I let him feel free to say yes or no.
Free to choose.
Free to find at his own pace the courage within.

04/01/2025

When kids lie, and the challenge with screens.

I asked my 7 years old son not use the screen and instead find something else to do.
“Ok Ima” He said.
5 minutes later I found him in his room with my laptop . 🤦🏽‍♀️
Even though I felt frustrated, I didn’t scold him. I knew that he already felt bad for breaking my word and for being caught.

Instead of scolding him, I said in a friendly tone of voice: "heyy, I know it is hard to ignore the screen, but you agreed not to use it".
Then I asked for my laptop back.

By using a friendly tone of voice and by first communicating my understanding, I aimed to help my son to stay regulated and not to feel even more overwhelmed.

When kids become overwhelmed by us, they experience shame and even more dysregulation.

“Can I have one more minute”? He asked.
“Not at this time" I said with a smile. "we had an agreement.”
“O.. K… “ he said and went to play in the real world.

Lets admit it, as adults we also do not always succeed to delay our gratifications. We are too - glancing sometimes at the screen more than we wish to.
Even more so, children have not yet fully developed their ability to overcome temptations. Scolding them when they are failing to do so, won't help them build this "muscle".

Later that day, I told my son: "I know it was hard to ignore the screen. Let's practice it some more. Thank you for understanding and giving me my laptop back without a fight.
Now how about playing checkers"?
He was up for the challenge. 🏡

12/31/2024

׳רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה׳ 💗

כשהייתי בערך בת 5, ביקרנו את סבא וסבתא שלי ,זכרונם לברכה,בפתח תקווה. אהבתי לבקר אותם. היו להם בובות מצחיקות בסלון ותמיד עיניים אוהבות.

אחרי הצהריים סבתא הכינה לי סנדביץ כמו שביקשתי. אחרי הביס הראשון הבנתי שהסנדביץ לא טעים לי, אבל התביישתי לומר לה.

בשיקול דעת של ילדה בת 5, זרקתי את הסנדביץ מאחורי השיחים לייד הבית, וקיוויתי ממש שהיא לא תשים לב, אך סבתא הבחינה בסנדביץ הזרוק.

תחושה עמוקה של בושה חילחלה בתוכי, אבל סבתא אמרה לי : ״שקמה, לא היה לך טעים? זה בסדר, יכולת פשוט להגיד לי״.
היא הרימה את הסנדביץ והמשיכה: ״בואי, אכין לך משהו אחר.״

כל כך הודתי לה בליבי על שלא שפטה אותי, שלא עשתה מזה עניין, שלא נאמה לי על דרך ארץ,או על זה ש״לא זורקים לחם״!

את כל זה כבר ידעתי. פשוט עשיתי טעות.

כשהילדים שלנו עושים טעויות, סף החרדה שלהם כל כך גבוה, שקודם כל כדאי לעזור להם להוריד אותו. העולם לא נעצר, אנחנו עדיין אוהבים אותם, ואפשר לשבת לדבר על זה.

התגובה של סבתא שלי לסנדביץ שזרקתי מעבר לשיחים היה שיעור אמיתי בחמלה. שיעור שלקחתי איתי בתרמיל חיי.

12/29/2024

‎ בסופ״ש עשינו טיול משפחתי בטבע. הלכנו ודיברנו וצחקנו, אבל אחרי
כ 20 דקות של הליכה בן ה 7 שלי הודיע שאין לו כח ללכת, ושהוא רוצה לחזור לאוטו. הוא עמד במקום ולא זז.
‎ . שאלתי אותו אם הוא צריך הפסקה
‎כן! הוא ענה בהחלטיות.
‎ישבנו ואכלנו סנדביצים ופירות, ועמדנו להמשיך, אבל הוא סירב. ידעתי שזה לא יעזור לי להוכיח אותו או לנסות לשכנע אותו.

‎״תיראה כמה איצטרובלים יש על האדמה״
אמרתי. ״אתה רואה את הסלע ההוא?
‎בוא ניראה אם אנחנו מצליחים לקלוע את האיצטרובלים אל הסלע״

‎הוא מייד הצטרף לאתגר.
המשכנו ללכת ולאסוף
‎איצטרובלים חדשים ולמצא סלעים נוספים. אחר כך קפצנו הכי רחוק שאפשר, חיפשנו ציפורים מעלינו וסיימנו את המסלול.

‎שפת המשחק היא שפת הילדים, ובמקרים רבים - היא המפתח לשיתוף פעולה.

אני כאן עבור כל שאלה ומחשבה.
שקמה
Shikma Geffon
Licensed Marriage & Family Therapist
805-354-9117

12/27/2024

הבן שלי הוזמן למסיבת יום הולדת של ילד מהכיתה המקבילה. למרות שבהתחלה הוא רצה להגיע, הוא אמר לי בדרך שהוא לא כ״כ רוצה ללכת, כי הוא לא מכיר אף אחד חוץ מהילד שהזמין אותו.
המתנתי כמה שניות ושאלתי : ״מה אתה חושב שיקרה?״
״אני לא ארצה לשחק עם אף אחד״. הוא אמר.
״אתה תחליט״. עניתי .
והמשכנו לנסוע.
כשהגענו הוא מייד התרחק לו מהחבורה ועלה על המתקן של גן השעשועים.
השקפתי עליו. סומכת עליו שימצא את דרכו בחזרה, או שדווקא יהנה לו מהלבד. מה שיבחר.

לפני שנים בטח הייתי נלחצת. למה הוא לבד? אולי הוא עצוב? אולי הוא מתבייש? אולי…. ???

עם השנים הבנתי שאי אפשר להאיץ תהליכים. למדתי לכבד את המרחב והקצב שלהם.
למדתי לא לחשוש מכאלו דברים, אלא לסמוך על כך שמה שהם בוחרים נכון להם.

ופתאום ראיתי אותו מתערבב עם הילדים ורץ איתם על הדשא. לא יודעת איך פיספסתי את ההתקרבות שלו. הוא פשוט היה מוכן. הוא השתלב במשחקי החברה, שר עם כולם: ״היום יום הולדת״ וחייך חיוכים מתוקים.

בסוף המסיבה בדרך לאוטו, נתתי לו יד ואמרתי לו ששמתי לב שהוא יודע להתגבר על חששות , ושאני שמחה שהיה לו כיף.
הוא לחץ את ידו הקטנה בתוך ידי.
“אמא, אני ממש אוהב את המשחק משוך בחבל״ הוא אמר.🎁

11/03/2024

My teen came to me with teary eyes. She told me that her English teacher gave her a zero on an assignment. “But mom, the teacher didn’t understand I turned the assignment late because I was sick”. She said and continued :” I emailed her about it yesterday but she didn’t get back to me”.
I sat next to her and listened. I didn’t say: “go talk with your teacher”. I just sat with her, offering a hug with no words. Looking at her with loving eyes. Not showing my frustration with the teacher, because it wasn’t about my feelings. It was hers. I did not want my girl to feel she needs to take care of me now…
Then she said: “I will talk with my teacher tomorrow”.
“It sounds like a good idea” I said softly, matching my pace with hers.

The next day I received a text message that my girl sent me during recess:
“I spoke with my English teacher. She’ll read my paper and will grade it”.
I texted her back a ❤️

I was happy I was able to show her support without taking the lead.
I am happy she found her way to solve her challenge on her own. 📚❤️

07/03/2024

במהלך עבודתי כמדריכת הורים, הורים אומרים לי לעיתים קרובות:
הילדים שלי לא מכבדים אותי.
הם לא מקשיבים.
הם לא רוצים בחברתי.
הם לא נעימים, לא כיף איתם.

ואני אומרת: לפני שנדבר על הילדים, אני רוצה לשאול:
האם אתם מדברים אליהם בכבוד?
מקשיבים לדיעות שלהם?
נעים להם בחברתכם?
האם אתם פונים אליהם בסבר פנים יפות?

לגדל ילדים זה קודם כל עבודה עצמית.

ואני גם שואלת: הילדים שלכם אף פעם לא מכבדים אתכם ? לא מקשיבים? לא רוצים בחברתכם?

ברור שיש פעמים שכן ! אז בכל הפעמים האלו - תצביעו על כך! תחמיאו להם ותודו להם ! כדי שירצו לעשות את זה שוב.

מוזמנים ליצור קשר.
שקמה גפון, מנחת הורים ופסיכותרפיסטית.

Conscious Parenting הורות מודעת

08/18/2025

08/17/2025

08/14/2025

07/17/2025

04/20/2025

04/17/2025

04/01/2025

12/31/2024

12/29/2024

12/27/2024

11/03/2024

07/03/2024

Address

Opening Hours

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category

Monday	9am - 7pm
Tuesday	9am - 7pm
Wednesday	9am - 7pm
Thursday	9am - 7pm
Friday	9am - 4pm
Sunday	9am - 5pm