22/02/2021
תלמידי כיתות ז-י' לא חוזרים עדיין לבית הספר...איך ניתן לתמוך בהם?
התלמידים אולי התרגלו לזומים אבל לחוסר האינטרקציה החברתית קשה להתרגל. משיחות שלי עם מתבגרים שבאים אלי לקליניקה עולה תחושת הבדידות, קושי גדול כשאין מפגשים חברתיים, שעות על גבי שעות של צפיה במסכים ואיבוד אוריינטציה חברתית. רמת התסכול עולה ואתו מגיעים דכדוך ודיכאונות.
מה עושים?
תשוחחו עם ילדיכם, תבדקו איתם מה שלומם, תשאלו אותם אם הם יצאו מהבית היום? תציעו להם לעשות משהו יחד אתכם, לצאת להליכה, אפשר לנסוע למקום בטבע ולעשות שם הליכה(עכשיו כשמגבלות הסגר השתחררו..), לעשות משהו יחד שאהוב על שני הצדדים( בישול, יצירה, ספורט וכו'...) משהו שייצור אינטרקציה חיובית.
תעודדו אותם להיפגש עם חברים. וכשהם נמצאים עם חברים לעשות משהו יחד ולהיות כמה שפחות במסכים..
תעודדו אותם לפתח תחביב חדש: ללמוד לנגן, ללמוד שפה, ללמוד גלישה, ריקוד וכו'... למידה חדשה מעבר לעניין האינטלקטואלי כמובן, מגדילה את החוסן הנפשי ואת היכולת להתמודד עם מצבים מאתגרים.
תהיו ערניים לילדים שלכם, לסימנים שהם משדרים כגון: עצבות, חוסר חשק לעשייה, חוסר חשק כללי, אבוד עניין מדברים שקודם עניינו אותם, מנהגי אכילה שהשתנו: אכילת יתר או המעטה באכילה, חוסר רצון להיות פעילים בבית, להיפגש עם חברים וכו..
ועד שיחזרו לבתי הספר ולשגרה פרונטלית( אני מקווה שבקרוב מאוד..!!) תמשיכו להיות ערניים אליהם ( גם אחרי החזרה לשגרה כמובן🙂) למצוא את נקודות הממשק איתם שמעצימות ומעודדות אותם לשמור על רוח חיובית ועל איזון רגשי יציב. שימו לנגד עינכם שהבית הוא המקום הבטוח עבור ילדינו, הבית הוא המקום בו הם מאפשרים לקשת הרגשות שלהם לצאת החוצה. שימו לב באיזה אופן זה יוצא מה היא העוצמה, אל תיבהלו אם זה בעוצמה גבוהה זו הדרך של הנער לתקשר את הזעם או התסכול שהוא נמצא בו. אם אין סכנה או פגיעה פיזית תאפשרו את שחרור הקיטור ולאחר מכן בחלוף הזעם שבו לדבר, תבררו מה קורה, תיהיו קשובים, סבלניים, תומכים. תעודדו אותם לדבר לפתוח בפניכם, להסביר להם שאתם שם בשבילם בכל מצב. ילדיכם יודעים את זה אבל חשוב לאמר ולהזכיר להם.
זיוה דעדוש, מטפלת בבני נוער בהתמודדות עם חרדה, דיכאון, כעסים, דימוי גוף, קשיים חברתיים, התמודדויות בתוך המשפחה ועוד'..
מוזמנים לפנות אלי ולהגיע לייעוץ בקליניקה.
0542278778
